¹ויען אליפז התימני ויאמר׃

¹And Eliphaz the Temanite answereth and saith: —

²החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃

²Doth a wise man answer [with] vain knowledge? And fill [with] an east wind his belly?

³הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃

³To reason with a word not useful? And speeches — no profit in them?

⁴אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃

⁴Yea, thou dost make reverence void, And dost diminish meditation before God.

⁵כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃

⁵For thy mouth teacheth thine iniquity, And thou chooseth the tongue of the subtile.

⁶ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃

⁶Thy mouth declareth thee wicked, and not I, And thy lips testify against thee.

⁷הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃

⁷The first man art thou born? And before the heights wast thou formed?

⁸הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃

⁸Of the secret counsel of God dost thou hear? And withdrawest thou unto thee wisdom?

⁹מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃

⁹What hast thou known, and we know not? Understandest thou — and it is not with us?

¹⁰גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃

¹⁰Both the gray-headed And the very aged [are] among us — Greater than thy father [in] days.

¹¹המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃

¹¹Too few for thee are the comforts of God? And a gentle word [is] with thee,

¹²מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃

¹²What — doth thine heart take thee away? And what — are thine eyes high?

¹³כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃

¹³For thou turnest against God thy spirit? And hast brought out words from thy mouth:

¹⁴מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃

¹⁴What [is] man that he is pure, And that he is righteous, one born of woman?

¹⁵הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃

¹⁵Lo, in His holy ones He putteth no credence, And the heavens have not been pure in His eyes.

¹⁶אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃

¹⁶Also — surely abominable and filthy Is man drinking as water perverseness.

¹⁷אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃

¹⁷I shew thee — hearken to me — And this I have seen and declare:

¹⁸אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃

¹⁸Which the wise declare — And have not hid — from their fathers.

¹⁹להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃

¹⁹To them alone was the land given, And a stranger passed not over into their midst:

²⁰כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃

²⁰`All days of the wicked he is paining himself, And few years have been laid up for the terrible one.

²¹קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃

²¹A fearful voice [is] in his ears, In peace doth a destroyer come to him.

²²לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃

²²He believeth not to return from darkness, And watched [is] he for the sword.

²³נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃

²³He is wandering for bread — `Where [is] it?` He hath known that ready at his hand Is a day of darkness.

²⁴יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃

²⁴Terrify him do adversity and distress, They prevail over him As a king ready for a boaster.

²⁵כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃

²⁵For he stretched out against God his hand, And against the Mighty he maketh himself mighty.

²⁶ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃

²⁶He runneth unto Him with a neck, With thick bosses of his shields.

²⁷כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃

²⁷For he hath covered his face with his fat, And maketh vigour over [his] confidence.

²⁸וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃

²⁸And he inhabiteth cities cut off, houses not dwelt in, That have been ready to become heaps.

²⁹לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃

²⁹He is not rich, nor doth his wealth rise, Nor doth he stretch out on earth their continuance.

³⁰לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃

³⁰He turneth not aside from darkness, His tender branch doth a flame dry up, And he turneth aside at the breath of His mouth!

³¹אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃

³¹Let him not put credence in vanity, He hath been deceived, For vanity is his recompence.

³²בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃

³²Not in his day is it completed, And his bending branch is not green.

³³יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃

³³He shaketh off as a vine his unripe fruit, And casteth off as an olive his blossom.

³⁴כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃

³⁴For the company of the profane [is] gloomy, And fire hath consumed tents of bribery.

³⁵הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃

³⁵To conceive misery, and to bear iniquity, Even their heart doth prepare deceit.