1ויען איוב ויאמר׃
1And Job answereth and saith: —
2לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃
2O that my provocation were thoroughly weighed, And my calamity in balances They would lift up together!
3כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃
3For now, than the sands of the sea it is heavier, Therefore my words have been rash.
4כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃
4For arrows of the Mighty [are] with me, Whose poison is drinking up my spirit. Terrors of God array themselves [for] me!
5הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃
5Brayeth a wild ass over tender grass? Loweth an ox over his provender?
6היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃
6Eaten is an insipid thing without salt? Is there sense in the drivel of dreams?
7מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃
7My soul is refusing to touch! They [are] as my sickening food.
8מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃
8O that my request may come, That God may grant my hope!
9ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃
9That God would please — and bruise me, Loose His hand and cut me off!
10ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃
10And yet it is my comfort, (And I exult in pain — He doth not spare,) That I have not hidden The sayings of the Holy One.
11מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃
11What [is] my power that I should hope? And what mine end That I should prolong my life?
12אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃
12Is my strength the strength of stones? Is my flesh brazen?
13האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃
13Is not my help with me, And substance driven from me?
14למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃
14To a despiser of his friends [is] shame, And the fear of the Mighty he forsaketh.
15אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃
15My brethren have deceived as a brook, As a stream of brooks they pass away.
16הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃
16That are black because of ice, By them doth snow hide itself.
17בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃
17By the time they are warm they have been cut off, By its being hot they have been Extinguished from their place.
18ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃
18Turn aside do the paths of their way, They ascend into emptiness, and are lost.
19הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃
19Passengers of Tema looked expectingly, Travellers of Sheba hoped for them.
20בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃
20They were ashamed that one hath trusted, They have come unto it and are confounded.
21כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃
21Surely now ye have become the same! Ye see a downfall, and are afraid.
22הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃
22Is it because I said, Give to me? And, By your power bribe for me?
23ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃
23And, Deliver me from the hand of an adversary? And, From the hand of terrible ones ransom me?
24הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃
24Shew me, and I — I keep silent, And what I have erred, let me understand.
25מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃
25How powerful have been upright sayings, And what doth reproof from you reprove?
26הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃
26For reproof — do you reckon words? And for wind — sayings of the desperate.
27אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃
27Anger on the fatherless ye cause to fall, And are strange to your friend.
28ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃
28And, now, please, look upon me, Even to your face do I lie?
29שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃
29Turn back, I pray you, let it not be perverseness, Yea, turn back again — my righteousness [is] in it.
30היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃
30Is there in my tongue perverseness? Discerneth not my palate desirable things?