¹ויבאו אנשים בעת ההיא ויגידו לו על דבר הגלילים אשר פילטוס ערב דמם עם זבחיהם׃

¹And there were present certain at that time, telling him about the Galileans, whose blood Pilate did mingle with their sacrifices;

²ויען ישוע ויאמר אליהם החשבים אתם כי הגלילים האלה היו חטאים מכל אנשי הגליל על אשר באה כזאת עליהם׃

²and Jesus answering said to them, `Think ye that these Galileans became sinners beyond all the Galileans, because they have suffered such things?

³לא כי אמר אני לכם אם לא תשובו תאבדו כלכם גם אתם׃

³No — I say to you, but, if ye may not reform, all ye even so shall perish.

⁴או שמנה העשר ההם אשר נפל עליהם המגדל בשלח וימיתם החשבים אתם כי היו אשמים מכל האנשים הישבים בירושלים׃

⁴`Or those eighteen, on whom the tower in Siloam fell, and killed them; think ye that these became debtors beyond all men who are dwelling in Jerusalem?

⁵לא כי אמר אני לכם אם לא תשובו תאבדו כלכם גם אתם׃

⁵No — I say to you, but, if ye may not reform, all ye in like manner shall perish.`

⁶וישא משלו ויאמר איש אחד היתה לו תאנה נטועה בכרמו ויבא לבקש בה פרי ולא מצא׃

⁶And he spake this simile: `A certain one had a fig-tree planted in his vineyard, and he came seeking fruit in it, and he did not find;

⁷ויאמר אל הכרם הנה זה שלש שנים אנכי בא לבקש פרי בתאנה הזאת ואינני מוצא גדע אותה למה זה תשחית את האדמה׃

⁷and he said unto the vine-dresser, Lo, three years I come seeking fruit in this fig-tree, and do not find, cut it off, why also the ground doth it render useless?

⁸ויען ויאמר אליו אדני הניחה אתה עוד השנה הזאת עד כי אעדר ושמתי דמן סביבותיה׃

⁸`And he answering saith to him, Sir, suffer it also this year, till that I may dig about it, and cast in dung;

⁹אולי תעשה פרי ואם לא בשנה הבאה תגדענה׃

⁹and if indeed it may bear fruit —; and if not so, thereafter thou shalt cut it off.`

¹⁰ויהי הוא מלמד בשבת באחד מבתי הכנסיות׃

¹⁰And he was teaching in one of the synagogues on the sabbath,

¹¹והנה אשה טעונת רוח חלי כשמנה עשרה שנה ותהי כפופה ולא יכלה לקום קומה זקופה׃

¹¹and lo, there was a woman having a spirit of infirmity eighteen years, and she was bowed together, and not able to bend back at all,

¹²ויהי בראות אתה ישוע ויקרא אליה ויאמר לה אשה החלצי מחליך׃

¹²and Jesus having seen her, did call [her] near, and said to her, `Woman, thou hast been loosed from thy infirmity;`

¹³וישם את ידיו עליה וכרגע קמה ותתעודד ותשבח את האלהים׃

¹³and he laid on her [his] hands, and presently she was set upright, and was glorifying God.

¹⁴ויכעס ראש הכנסת על אשר רפא ישוע בשבת ויען ויאמר אל העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והרפאו ולא ביום השבת׃

¹⁴And the chief of the synagogue answering — much displeased that on the sabbath Jesus healed — said to the multitude, `Six days there are in which it behoveth [us] to be working; in these, then, coming, be healed, and not on the sabbath-day.`

¹⁵ויען האדון ויאמר אליו החנף איש איש מכם הלא יתיר בשבת את שורו או את חמרו מן האבוס ויוליכהו להשקתו׃

¹⁵Then the Lord answered him and said, `Hypocrite, doth not each of you on the sabbath loose his ox or ass from the stall, and having led away, doth water [it]?

¹⁶וזאת אשר היא בת אברהם ואשר השטן אסרה זה שמנה עשרה שנה הלא תתר ממוסרותיה ביום השבת׃

¹⁶and this one, being a daughter of Abraham, whom the Adversary bound, lo, eighteen years, did it not behove to be loosed from this bond on the sabbath-day?`

¹⁷ויהי כאמרו את הדברים האלה נכלמו כל מתקוממיו וישמח כל העם על כל הנפלאות הנעשות על ידו׃

¹⁷And he saying these things, all who were opposed to him were being ashamed, and all the multitude were rejoicing over all the glorious things that are being done by him.

¹⁸ויאמר למה דומה מלכות האלהים ואל מה אמשילנה׃

¹⁸And he said, `To what is the reign of God like? and to what shall I liken it?

¹⁹דומה היא לגרגר של חרדל אשר לקחו איש וישימהו בגנו ויצמח ויהי לעץ גדול ועוף השמים יקנן בענפיו׃

¹⁹It is like to a grain of mustard, which a man having taken, did cast into his garden, and it increased, and came to a great tree, and the fowls of the heavens did rest in its branches.`

²⁰ויאמר עוד אל מה אדמה את מלכות האלהים׃

²⁰And again he said, `To what shall I liken the reign of God?

²¹דומה היא לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי יחמץ כלו׃

²¹It is like leaven, which a woman, having taken, did hide in three measures of meal, till that all was leavened.`

²²ויעבר בערים ובכפרים עבור ולמד וישם את דרכו לבוא ירושלים׃

²²And he was going through cities and villages, teaching, and making progress toward Jerusalem;

²³וישאלהו איש לאמר אדנינו המעט הם הנושעים׃

²³and a certain one said to him, `Sir, are those saved few?` and he said unto them,

²⁴ויאמר אליהם התאמצו לבוא בפתח הצר כי אמר אני לכם רבים יבקשו לבוא ולא יוכלו׃

²⁴`Be striving to go in through the straight gate, because many, I say to you, will seek to go in, and shall not be able;

²⁵והיה מיום אשר יקום בעל הבית וסגר את הדלת ותחלו לעמד בחוץ ולדפק על הדלת לאמר אדנינו אדנינו פתח לנו וענה ואמר אליכם אינני יודע אתכם מאין אתם׃

²⁵from the time the master of the house may have risen up, and may have shut the door, and ye may begin without to stand, and to knock at the door, saying, Lord, lord, open to us, and he answering shall say to you, I have not known you whence ye are,

²⁶אז תחלו לאמר אכלנו ושתינו לפניך וברחבותינו למדת׃

²⁶then ye may begin to say, We did eat before thee, and did drink, and in our broad places thou didst teach;

²⁷ויאמר אני אמר לכם אינני יודע אתכם מאין אתם סורו ממני כל פעלי האון׃

²⁷and he shall say, I say to you, I have not known you whence ye are; depart from me, all ye workers of the unrighteousness.

²⁸ושם תהיה היללה וחרק השנים כאשר תראו את אברהם ויצחק ויעקב ואת כל הנביאים במלכות האלהים ואתם מגרשים החוצה׃

²⁸`There shall be there the weeping and the gnashing of the teeth, when ye may see Abraham, and Isaac, and Jacob, and all the prophets, in the reign of God, and yourselves being cast out without;

²⁹ויבאו ממזרח וממערב ומצפון ומדרום ויסבו במלכות האלהים׃

²⁹and they shall come from east and west, and from north and south, and shall recline in the reign of God,

³⁰והנה יש אחרונים אשר יהיו ראשונים וראשונים אשר יהיו אחרונים׃

³⁰and lo, there are last who shall be first, and there are first who shall be last.`

³¹ביום ההוא נגשו מן הפרושים ויאמרו אליו צא ולך מזה כי הורדוס מבקש להרגך׃

³¹On that day there came near certain Pharisees, saying to him, `Go forth, and be going on hence, for Herod doth wish to kill thee;`

³²ויאמר אליהם לכו ואמרו אל השועל הזה הנני מגרש שדים ופעל רפואות היום ומחר ובשלישי אבא עד קצי׃

³²and he said to them, `Having gone, say to this fox, Lo, I cast forth demons, and perfect cures to-day and to-morrow, and the third [day] I am being perfected;

³³אבל הלוך אלך היום ומחר וממחרתו כי לא יתכן אשר יאבד נביא מחוץ לירושלים׃

³³but it behoveth me to-day, and to-morrow, and the [day] following, to go on, because it is not possible for a prophet to perish out of Jerusalem.

³⁴ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את הנשלחים אליה כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כאשר תקבץ התרנגלת את אפרוחיה תחת כנפיה ואתם לא אביתם׃

³⁴`Jerusalem, Jerusalem, that is killing the prophets, and stoning those sent unto her, how often did I will to gather together thy children, as a hen her brood under the wings, and ye did not will.

³⁵הנה ביתכם יעזב לכם שמם ואני אמר לכם כי ראה לא תראוני עד בוא העת אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה׃

³⁵`Lo, your house is being left to you desolate, and verily I say to you — ye may not see me, till it may come, when ye may say, Blessed [is] he who is coming in the name of the Lord.`