¹וישב ויבאו אל בית הכנסת ושם איש אשר ידו יבשה׃

¹And he entered again into the synagogue, and there was there a man having the hand withered,

²ויתבוננו בו אם ירפאהו בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃

²and they were watching him, whether on the sabbaths he will heal him, that they might accuse him.

³ויאמר אל האיש אשר יבשה ידו קום עמד בתוך׃

³And he saith to the man having the hand withered, `Rise up in the midst.`

⁴ויאמר אליהם הנכון בשבת להיטיב או להרע להציל נפש או לאבדה ויחרישו׃

⁴And he saith to them, `Is it lawful on the sabbaths to do good, or to do evil? life to save, or to kill?` but they were silent.

⁵ויבט אליהם סביב בחמה ויתעצב על טמטום לבבם ויאמר אל האיש פשט את ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת׃

⁵And having looked round upon them with anger, being grieved for the hardness of their heart, he saith to the man, `Stretch forth thy hand;` and he stretched forth, and his hand was restored whole as the other;

⁶והפרושים יצאו מהרה ויתיעצו עליו עם ההורדוסיים לאבדו׃

⁶and the Pharisees having gone forth, immediately, with the Herodians, were taking counsel against him how they might destroy him.

⁷וישוע סר משם עם תלמידיו אל יד הים וילכו אחריו המון עם רב מן הגליל ומיהודה׃

⁷And Jesus withdrew with his disciples unto the sea, and a great multitude from Galilee followed him, and from Judea,

⁸ומירושלים ומאדום ומעבר הירדן ומסביבות צור וצידון המון רב אשר שמעו את כל אשר עשה ויבאו אליו׃

⁸and from Jerusalem, and from Idumea and beyond the Jordan; and they about Tyre and Sidon — a great multitude — having heard how great things he was doing, came unto him.

⁹ויאמר אל תלמידיו כי יכינו לו אניה קטנה מפני העם למען לא ילחצוהו׃

⁹And he said to his disciples that a little boat may wait on him, because of the multitude, that they may not press upon him,

¹⁰כי רפא לרבים עד כי התנפלו עליו כל המנגעים לנגע בו׃

¹⁰for he did heal many, so that they threw themselves on him, in order to touch him — as many as had plagues;

¹¹והרוחות הטמאות כראותן אתו נפלו לפניו ותצעקנה לאמר אתה הוא בן אלהים׃

¹¹and the unclean spirits, when they were seeing him, were falling down before him, and were crying, saying — `Thou art the Son of God;`

¹²ויגער בהן מאד אשר לא תגלינה אותו׃

¹²and many times he was charging them that they might not make him manifest.

¹³ויעל אל ההר ויקרא אל אשר הוא חפץ בם ויבאו אליו׃

¹³And he goeth up to the mountain, and doth call near whom he willed, and they went away to him;

¹⁴וישם שנים עשר איש למען יהיו אתו ולמען ישלחם לקרא׃

¹⁴and he appointed twelve, that they may be with him, and that he may send them forth to preach,

¹⁵והיה להם השלטן לרפא את התחלאים ולגרש את השדים׃

¹⁵and to have power to heal the sicknesses, and to cast out the demons.

¹⁶ויכנה את שמעון בשם פטרוס׃

¹⁶And he put on Simon the name Peter;

¹⁷ואת יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחי יעקב ויכנה אתם בשם בני רגוש הוא בני רעם׃

¹⁷and James of Zebedee, and John the brother of James, and he put on them names — Boanerges, that is, `Sons of thunder;`

¹⁸ואת אנדרי ואת פילפוס ואת בר תלמי ואת מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת תדי ואת שמעון הקני׃

¹⁸and Andrew, and Philip, and Bartholomew, and Matthew, and Thomas, and James of Alpheus, and Thaddeus, and Simon the Cananite,

¹⁹ואת יהודה איש קריות אשר גם מסרו׃

¹⁹and Judas Iscariot, who did also deliver him up; and they come into a house.

²⁰ויבאו הביתה וישב המון העם להתאסף עד כי לא יכלו אף לאכל לחם׃

²⁰And come together again doth a multitude, so that they are not able even to eat bread;

²¹וישמעו קרוביו ויצאו להחזיק בו כי אמרו יצא מדעתו׃

²¹and his friends having heard, went forth to lay hold on him, for they said that he was beside himself,

²²והסופרים אשר ירדו מירושלים אמרו כי בעל זבוב נכנס בו ועל ידי שר השדים הוא מגרש את השדים׃

²²and the scribes who [are] from Jerusalem having come down, said — `He hath Beelzeboul,` and — `By the ruler of the demons he doth cast out the demons.`

²³ויקרא אותם אליו וידבר להם במשלים לאמר איך יוכל השטן לגרש השטן׃

²³And, having called them near, in similes he said to them, `How is the Adversary able to cast out the Adversary?

²⁴ואם נחלקה ממלכה על עצמה לא תוכל לעמד הממלכה ההיא׃

²⁴and if a kingdom against itself be divided, that kingdom cannot be made to stand;

²⁵ובית אם נחלק על עצמו לא יוכל לעמד הבית ההוא׃

²⁵and if a house against itself be divided, that house cannot be made to stand;

²⁶ואם השטן יתקומם אל עצמו ונחלק לא יוכל לעמד כי בא קצו׃

²⁶and if the Adversary did rise against himself, and hath been divided, he cannot be made to stand, but hath an end.

²⁷אין איש אשר יכל לבוא לבית הגבור ולגזל את כליו אם לא יאסר בראשונה את הגבור ואחר ישסה את ביתו׃

²⁷`No one is able the vessels of the strong man — having entered into his house — to spoil, if first he may not bind the strong man, and then his house he will spoil.

²⁸אמן אמר אני לכם כי כל החטאים יסלחו לבני אדם וכל הגדופים אשר יגדפו׃

²⁸`Verily I say to you, that all the sins shall be forgiven to the sons of men, and evil speakings with which they might speak evil,

²⁹אך המגדף את רוח הקדש אין לו סליחה לעולם כי יאשם בעונו לנצח׃

²⁹but whoever may speak evil in regard to the Holy Spirit hath not forgiveness — to the age, but is in danger of age-during judgment;`

³⁰כי המה אמרו רוח טמאה בו׃

³⁰because they said, `He hath an unclean spirit.`

³¹ויבאו אמו ואחיו ויעמדו מחוץ לבית וישלחו אליו לקרא לו׃

³¹Then come do his brethren and mother, and standing without, they sent unto him, calling him,

³²והמון העם ישבו סביביו ויאמרו אליו הנה אמך ואחיך בחוץ מבקשים אותך׃

³²and a multitude was sitting about him, and they said to him, `Lo, thy mother and thy brethren without do seek thee.`

³³ויען ויאמר אליהם מי הם אמי ואחי׃

³³And he answered them, saying, `Who is my mother, or my brethren?`

³⁴ויבט סביב אל הישבים סביביו ויאמר הנה אמי ואחי׃

³⁴And having looked round in a circle to those sitting about him, he saith, `Lo, my mother and my brethren!

³⁵כי כל אשר יעשה רצון האלהים הוא אחי ואחותי ואמי׃

³⁵for whoever may do the will of God, he is my brother, and my sister, and mother.`