¹ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃

¹And gathered together unto him are the Pharisees, and certain of the scribes, having come from Jerusalem,

²ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃

²and having seen certain of his disciples with defiled hands — that is, unwashed — eating bread, they found fault;

³כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃

³for the Pharisees, and all the Jews, if they do not wash the hands to the wrist, do not eat, holding the tradition of the elders,

⁴ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃

⁴and, [coming] from the market-place, if they do not baptize themselves, they do not eat; and many other things there are that they received to hold, baptisms of cups, and pots, and brazen vessels, and couches.

⁵וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃

⁵Then question him do the Pharisees and the scribes, `Wherefore do thy disciples not walk according to the tradition of the elders, but with unwashed hands do eat the bread?`

⁶ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

⁶and he answering said to them — `Well did Isaiah prophesy concerning you, hypocrites, as it hath been written, This people with the lips doth honor Me, and their heart is far from Me;

⁷ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

⁷and in vain do they worship Me, teaching teachings, commands of men;

⁸כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃

⁸for, having put away the command of God, ye hold the tradition of men, baptisms of pots and cups; and many other such like things ye do.`

⁹ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃

⁹And he said to them, `Well do ye put away the command of God that your tradition ye may keep;

¹⁰כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

¹⁰for Moses said, Honour thy father and thy mother; and, He who is speaking evil of father or mother — let him die the death;

¹¹ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃

¹¹and ye say, If a man may say to father or to mother, Korban (that is, a gift), [is] whatever thou mayest be profited out of mine,

¹²ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃

¹²and no more do ye suffer him to do anything for his father or for his mother,

¹³ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃

¹³setting aside the word of God for your tradition that ye delivered; and many such like things ye do.`

¹⁴ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃

¹⁴And having called near all the multitude, he said to them, `Hearken to me, ye all, and understand;

¹⁵אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃

¹⁵there is nothing from without the man entering into him that is able to defile him, but the things coming out from him, those are the things defiling the man.

¹⁶כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

¹⁶If any hath ears to hear — let him hear.`

¹⁷ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃

¹⁷And when he entered into a house from the multitude, his disciples were questioning him about the simile,

¹⁸ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃

¹⁸and he saith to them, `So also ye are without understanding! Do ye not perceive that nothing from without entering into the man is able to defile him?

¹⁹כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃

¹⁹because it doth not enter into his heart, but into the belly, and into the drain it doth go out, purifying all the meats.`

²⁰ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃

²⁰And he said — `That which is coming out from the man, that doth defile the man;

²¹]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃

²¹for from within, out of the heart of men, the evil reasonings do come forth, adulteries, whoredoms, murders,

²²]22-12[׃

²²thefts, covetous desires, wickedness, deceit, arrogance, an evil eye, evil speaking, pride, foolishness;

²³כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃

²³all these evils do come forth from within, and they defile the man.`

²⁴ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃

²⁴And from thence having risen, he went away to the borders of Tyre and Sidon, and having entered into the house, he wished none to know, and he was not able to be hid,

²⁵כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃

²⁵for a woman having heard about him, whose little daughter had an unclean spirit, having come, fell at his feet, —

²⁶והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃

²⁶and the woman was a Greek, a Syro-Phenician by nation — and was asking him, that the demon he may cast forth out of her daughter.

²⁷ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

²⁷And Jesus said to her, `Suffer first the children to be filled, for it is not good to take the children`s bread, and to cast [it] to the little dogs.`

²⁸ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃

²⁸And she answered and saith to him, `Yes, sir; for the little dogs also under the table do eat of the children`s crumbs.`

²⁹ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃

²⁹And he said to her, `Because of this word go; the demon hath gone forth out of thy daughter;`

³⁰ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃

³⁰and having come away to her house, she found the demon gone forth, and the daughter laid upon the couch.

³¹וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃

³¹And again, having gone forth from the coasts of Tyre and Sidon, he came unto the sea of Galilee, through the midst of the coasts of Decapolis,

³²ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃

³²and they bring to him a deaf, stuttering man, and they call on him that he may put the hand on him.

³³ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃

³³And having taken him away from the multitude by himself, he put his fingers to his ears, and having spit, he touched his tongue,

³⁴ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃

³⁴and having looked to the heaven, he sighed, and saith to him, `Ephphatha,` that is, `Be thou opened;`

³⁵וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃

³⁵and immediately were his ears opened, and the string of his tongue was loosed, and he was speaking plain.

³⁶ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃

³⁶And he charged them that they may tell no one, but the more he was charging them, the more abundantly they were proclaiming [it],

³⁷וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃

³⁷and they were being beyond measure astonished, saying, `Well hath he done all things; both the deaf he doth make to hear, and the dumb to speak.`