¹כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו׃

¹`For the reign of the heavens is like to a man, a householder, who went forth with the morning to hire workmen for his vineyard,

²והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו׃

²and having agreed with the workmen for a denary a day, he sent them into his vineyard.

³ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃

³`And having gone forth about the third hour, he saw others standing in the market-place idle,

⁴ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו׃

⁴and to these he said, Go ye — also ye — to the vineyard, and whatever may be righteous I will give you;

⁵ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃

⁵and they went away. `Again, having gone forth about the sixth and the ninth hour, he did in like manner.

⁶ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום׃

⁶And about the eleventh hour, having gone forth, he found others standing idle, and saith to them, Why here have ye stood all the day idle?

⁷ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם׃

⁷they say to him, Because no one did hire us; he saith to them, Go ye — ye also — to the vineyard, and whatever may be righteous ye shall receive.

⁸ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃

⁸`And evening having come, the lord of the vineyard saith to his steward, Call the workmen, and pay them the reward, having begun from the last — unto the first.

⁹ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃

⁹And they of about the eleventh hour having come, did receive each a denary.

¹⁰ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד׃

¹⁰`And the first having come, did suppose that they shall receive more, and they received, they also, each a denary,

¹¹ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר׃

¹¹and having received [it], they were murmuring against the householder, saying,

¹²אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו׃

¹²that These, the last, wrought one hour, and thou didst make them equal to us, who were bearing the burden of the day — and the heat.

¹³ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי׃

¹³`And he answering said to one of them, Comrade, I do no unrighteousness to thee; for a denary didst not thou agree with me?

¹⁴קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך׃

¹⁴take that which is thine, and go; and I will to give to this, the last, also as to thee;

¹⁵הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי׃

¹⁵is it not lawful to me to do what I will in mine own? is thine eye evil because I am good?

¹⁶ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁶So the last shall be first, and the first last, for many are called, and few chosen.`

¹⁷ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך׃

¹⁷And Jesus going up to Jerusalem, took the twelve disciples by themselves in the way, and said to them,

¹⁸הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות׃

¹⁸`Lo, we go up to Jerusalem, and the Son of Man shall be delivered to the chief priests and scribes,

¹⁹ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום׃

¹⁹and they shall condemn him to death, and shall deliver him to the nations to mock, and to scourge, and to crucify, and the third day he will rise again.`

²⁰אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר׃

²⁰Then came near to him the mother of the sons of Zebedee, with her sons, bowing and asking something from him,

²¹ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך׃

²¹and he said to her, `What wilt thou?` She saith to him, `Say, that they may sit — these my two sons — one on thy right hand, and one on the left, in thy reign.`

²²ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל׃

²²And Jesus answering said, `Ye have not known what ye ask for yourselves; are ye able to drink of the cup that I am about to drink? and with the baptism that I am baptized with, to be baptized?` They say to him, `We are able.`

²³ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי׃

²³And he saith to them, `Of my cup indeed ye shall drink, and with the baptism that I am baptized with ye shall be baptized; but to sit on my right hand and on my left is not mine to give, but — to those for whom it hath been prepared by my father.`

²⁴ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים׃

²⁴And the ten having heard, were much displeased with the two brothers,

²⁵וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם׃

²⁵and Jesus having called them near, said, `Ye have known that the rulers of the nations do exercise lordship over them, and those great do exercise authority over them,

²⁶ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת׃

²⁶but not so shall it be among you, but whoever may will among you to become great, let him be your ministrant;

²⁷והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד׃

²⁷and whoever may will among you to be first, let him be your servant;

²⁸כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים׃

²⁸even as the Son of Man did not come to be ministered to, but to minister, and to give his life a ransom for many.`

²⁹ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב׃

²⁹And they going forth from Jericho, there followed him a great multitude,

³⁰והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד׃

³⁰and lo, two blind men sitting by the way, having heard that Jesus doth pass by, cried, saying, `Deal kindly with us, sir — Son of David.`

³¹ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד׃

³¹And the multitude charged them that they might be silent, and they cried out the more, saying, `Deal kindly with us sir — Son of David.`

³²ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם׃

³²And having stood, Jesus called them, and said, `What will ye [that] I may do to you?`

³³ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו׃

³³they say to him, `Sir, that our eyes may be opened;`

³⁴ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו׃

³⁴and having been moved with compassion, Jesus touched their eyes, and immediately their eyes received sight, and they followed him.