1ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃
1And Jesus answering, again spake to them in similes, saying,
2דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃
2`The reign of the heavens was likened to a man, a king, who made marriage-feasts for his son,
3וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃
3and he sent forth his servants to call those having been called to the marriage-feasts, and they were not willing to come.
4ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃
4`Again he sent forth other servants, saying, Say to those who have been called: Lo, my dinner I prepared, my oxen and the fatlings have been killed, and all things [are] ready, come ye to the marriage-feasts;
5והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃
5and they, having disregarded [it], went away, the one to his own field, and the other to his merchandise;
6והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
6and the rest, having laid hold on his servants, did insult and slay [them].
7ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃
7`And the king having heard, was wroth, and having sent forth his soldiers, he destroyed those murderers, and their city he set on fire;
8אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
8then saith he to his servants, The marriage-feast indeed is ready, and those called were not worthy,
9לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃
9be going, then, on to the cross-ways, and as many as ye may find, call ye to the marriage-feasts.
10ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃
10`And those servants, having gone forth to the ways, did gather all, as many as they found, both bad and good, and the marriage-feast apartment was filled with those reclining.
11ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
11`And the king having come in to view those reclining, saw there a man not clothed with clothing of the marriage-feast,
12ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
12and he saith to him, Comrade, how didst thou come in hither, not having clothing of the marriage-feast? and he was speechless.
13ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
13`Then said the king to the ministrants, Having bound his feet and hands, take him up and cast forth to the outer darkness, there shall be the weeping and the gnashing of the teeth;
14כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
14for many are called, and few chosen.`
15וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
15Then the Pharisees having gone, took counsel how they might ensnare him in words,
16וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
16and they send to him their disciples with the Herodians, saying, `Teacher, we have known that thou art true, and the way of God in truth thou dost teach, and thou art not caring for any one, for thou dost not look to the face of men;
17לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
17tell us, therefore, what dost thou think? is it lawful to give tribute to Caesar or not?`
18וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃
18And Jesus having known their wickedness, said, `Why me do ye tempt, hypocrites?
19הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃
19show me the tribute-coin?` and they brought to him a denary;
20ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃
20and he saith to them, `Whose [is] this image and the inscription?`
21ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
21they say to him, `Caesar`s;` then saith he to them, `Render therefore the things of Caesar to Caesar, and the things of God to God;`
22וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃
22and having heard they wondered, and having left him they went away.
23ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
23In that day there came near to him Sadducees, who are saying there is not a rising again, and they questioned him, saying,
24רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃
24`Teacher, Moses said, If any one may die not having children, his brother shall marry his wife, and shall raise up seed to his brother.
25ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃
25`And there were with us seven brothers, and the first having married did die, and not having seed, he left his wife to his brother;
26וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
26in like manner also the second, and the third, unto the seventh,
27ואחרי כלם מתה גם האשה׃
27and last of all died also the woman;
28ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
28therefore in the rising again, of which of the seven shall she be wife — for all had her?`
29ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃
29And Jesus answering said to them, `Ye go astray, not knowing the Writings, nor the power of God;
30כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃
30for in the rising again they do not marry, nor are they given in marriage, but are as messengers of God in heaven.
31ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
31`And concerning the rising again of the dead, did ye not read that which was spoken to you by God, saying,
32אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃
32I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob? God is not a God of dead men, but of living.`
33וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃
33And having heard, the multitudes were astonished at his teaching;
34והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
34and the Pharisees, having heard that he did silence the Sadducees, were gathered together unto him;
35ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃
35and one of them, a lawyer, did question, tempting him, and saying,
36רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃
36`Teacher, which [is] the great command in the Law?`
37ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃
37And Jesus said to him, `Thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thine understanding —
38זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
38this is a first and great command;
39והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
39and the second [is] like to it, Thou shalt love thy neighbor as thyself;
40בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃
40on these — the two commands — all the law and the prophets do hang.`
41ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
41And the Pharisees having been gathered together, Jesus did question them,
42מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃
42saying, `What do ye think concerning the Christ? of whom is he son?` They say to him, `Of David.`
43ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃
43He saith to them, `How then doth David in the Spirit call him lord, saying,
44נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
44The Lord said to my lord, Sit at my right hand, till I may make thine enemies thy footstool?
45ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
45If then David doth call him lord, how is he his son?`
46ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃
46And no one was able to answer him a word, nor durst any from that day question him any more.