¹וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי׃

¹And the Canaanite — king Arad — dwelling in the south, heareth that Israel hath come the way of the Atharim, and he fighteth against Israel, and taketh [some] of them captive.

²וידר ישראל נדר ליהוה ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם׃

²And Israel voweth a vow to Jehovah, and saith, `If Thou dost certainly give this people into my hand, then I have devoted their cities;`

³וישמע יהוה בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה׃

³and Jehovah hearkeneth to the voice of Israel, and giveth up the Canaanite, and he devoteth them and their cities, and calleth the name of the place Hormah.

⁴ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך׃

⁴And they journey from mount Hor, the way of the Red Sea, to compass the land of Edom, and the soul of the people is short in the way,

⁵וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל׃

⁵and the people speak against God, and against Moses, `Why hast thou brought us up out of Egypt to die in a wilderness? for there is no bread, and there is no water, and our soul hath been weary of this light bread.`

⁶וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל׃

⁶And Jehovah sendeth among the people the burning serpents, and they bite the people, and much people of Israel die;

⁷ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו ביהוה ובך התפלל אל יהוה ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם׃

⁷and the people come in unto Moses and say, `We have sinned, for we have spoken against Jehovah, and against thee; pray unto Jehovah, and He doth turn aside from us the serpent;` and Moses prayeth in behalf of the people.

⁸ויאמר יהוה אל משה עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי׃

⁸And Jehovah saith unto Moses, `Make for thee a burning [serpent], and set it on an ensign; and it hath been, every one who is bitten and hath seen it — he hath lived.

⁹ויעש משה נחש נחשת וישמהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי׃

⁹And Moses maketh a serpent of brass, and setteth it on the ensign, and it hath been, if the serpent hath bitten any man, and he hath looked expectingly unto the serpent of brass — he hath lived.

¹⁰ויסעו בני ישראל ויחנו באבת׃

¹⁰And the sons of Israel journey, and encamp in Oboth.

¹¹ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על פני מואב ממזרח השמש׃

¹¹And they journey from Oboth, and encamp in Ije-Abarim, in the wilderness that [is] on the front of Moab, at the rising of the sun.

¹²משם נסעו ויחנו בנחל זרד׃

¹²From thence they have journeyed, and encamp in the valley of Zared.

¹³משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבול האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי׃

¹³From thence they have journeyed, and encamp beyond Arnon, which [is] in the wilderness which is coming out of the border of the Amorite, for Arnon [is] the border of Moab, between Moab and the Amorite;

¹⁴על כן יאמר בספר מלחמת יהוה את והב בסופה ואת הנחלים ארנון׃

¹⁴therefore it is said in a book, `The wars of Jehovah,` — `Waheb in Suphah, And the brooks of Arnon;

¹⁵ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב׃

¹⁵And the spring of the brooks, Which turned aside to the dwelling of Ar, And hath leaned to the border of Moab.`

¹⁶ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר יהוה למשה אסף את העם ואתנה להם מים׃

¹⁶And from thence [they journeyed] to Beer; it [is] the well [concerning] which Jehovah said to Moses, `Gather the people, and I give to them — water.`

¹⁷אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה׃

¹⁷Then singeth Israel this song, concerning the well — they have answered to it:

¹⁸באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה׃

¹⁸`A well — digged it have princes, Prepared it have nobles of the people, With the lawgiver, with their staves.` And from the wilderness [they journeyed] to Mattanah,

¹⁹וממתנה נחליאל ומנחליאל במות׃

¹⁹and from Mattanah to Nahaliel, and from Nahaliel to Bamoth,

²⁰ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימן׃

²⁰and from Bamoth in the valley which [is] in the field of Moab [to] the top of Pisgah, which hath looked on the front of the wilderness.

²¹וישלח ישראל מלאכים אל סיחן מלך האמרי לאמר׃

²¹And Israel sendeth messengers unto Sihon king of the Amorite, saying,

²²אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר נעבר גבלך׃

²²`Let me pass through thy land, we do not turn aside into a field, or into a vineyard, we do not drink waters of a well; in the king`s way we go, till that we pass over thy border.`

²³ולא נתן סיחן את ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל׃

²³And Sihon hath not suffered Israel to pass through his border, and Sihon gathereth all his people, and cometh out to meet Israel into the wilderness, and cometh in to Jahaz, and fighteth against Israel.

²⁴ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו מארנן עד יבק עד בני עמון כי עז גבול בני עמון׃

²⁴And Israel smiteth him by the mouth of the sword, and possesseth his land from Arnon unto Jabbok — unto the sons of Ammon; for the border of the sons of Ammon [is] strong.

²⁵ויקח ישראל את כל הערים האלה וישב ישראל בכל ערי האמרי בחשבון ובכל בנתיה׃

²⁵And Israel taketh all these cities, and Israel dwelleth in all the cities of the Amorite, in Heshbon, and in all its villages;

²⁶כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן׃

²⁶for Heshbon is a city of Sihon king of the Amorite, and he hath fought against the former king of Moab, and taketh all his land out of his hand, unto Arnon;

²⁷על כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון׃

²⁷therefore those using similes say — `Enter ye Heshbon, Let the city of Sihon be built and ready,

²⁸כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן׃

²⁸For fire hath gone out from Heshbon, A flame from the city of Sihon, It hath consumed Ar of Moab, Owners of the high places of Arnon.

²⁹אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון׃

²⁹Wo to thee, O Moab, Thou hast perished, O people of Chemosh, He hath given his sons who escape — Also his daughters — Into captivity, to a king of the Amorite — Sihon!

³⁰ונירם אבד חשבון עד דיבון ונשים עד נפח אשר עד מידבא׃

³⁰And we shoot them, Perished hath Heshbon unto Dibon, And we make desolate unto Nophah, Which [is] unto Medeba.`

³¹וישב ישראל בארץ האמרי׃

³¹And Israel dwelleth in the land of the Amorite,

³²וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו בנתיה ויירש את האמרי אשר שם׃

³²and Moses sendeth to spy out Jaazer, and they capture its villages, and dispossess the Amorite who [is] there,

³³ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי׃

³³and turn and go up the way of Bashan, and Og king of Bashan cometh out to meet them, he and all his people, to battle, [at] Edrei.

³⁴ויאמר יהוה אל משה אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון׃

³⁴And Jehovah saith unto Moses, `Fear him not, for into thy hand I have given him, and all his people, and his land, and thou hast done to him as thou hast done to Sihon king of the Amorite, who is dwelling in Heshbon.`

³⁵ויכו אתו ואת בניו ואת כל עמו עד בלתי השאיר לו שריד ויירשו את ארצו׃

³⁵And they smite him, and his sons, and all his people, until he hath not left to him a remnant, and they possess his land.