¹למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו׃

¹To the Overseer. — `Concerning the Lily of Testimony,` a secret treasure of David, to teach, in his striving with Aram-Naharaim, and with Aram-Zobah, and Joab turneth back and smiteth Edom in the valley of Salt — twelve thousand. O God, Thou hadst cast us off, Thou hadst broken us — hadst been angry! — Thou dost turn back to us.

²הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה׃

²Thou hast caused the land to tremble, Thou hast broken it, Heal its breaches, for it hath moved.

³הראיתה עמך קשה השקיתנו יין תרעלה׃

³Thou hast shewn Thy people a hard thing, Thou hast caused us to drink wine of trembling.

⁴נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה׃

⁴Thou hast given to those fearing thee an ensign. To be lifted up as an ensign Because of truth. Selah.

⁵למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך ועננו׃

⁵That Thy beloved ones may be drawn out, Save [with] Thy right hand, and answer us.

⁶אלהים דבר בקדשו אעלזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד׃

⁶God hath spoken in His holiness: I exult — I apportion Shechem, And the valley of Succoth I measure,

⁷לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחקקי׃

⁷Mine [is] Gilead, and mine [is] Manasseh, And Ephraim [is] the strength of my head, Judah [is] my lawgiver,

⁸מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרעעי׃

⁸Moab [is] my pot for washing, over Edom I cast my shoe, Shout, concerning me, O Philistia.

⁹מי יבלני עיר מצור מי נחני עד אדום׃

⁹Who doth bring me [to] a city of bulwarks? Who hath led me unto Edom?

¹⁰הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו׃

¹⁰Is it not Thou, O God? hast Thou cast us off? And dost Thou not go forth, O God, with our hosts!

¹¹הבה לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם׃

¹¹Give to us help from adversity, And vain [is] the deliverance of man.

¹²באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו׃

¹²In God we do mightily, And He treadeth down our adversaries!