1ועתה הסירו מכם כל רשע וכל מרמה וחנפה וקנאה וכל לשון רע׃
1Putting away therefore all wickedness, and all guile, and hypocrisies, and envies, and all evil speakings,
2וכעללים אשר מקרוב נולדו התאוו לחלב השכלי והזך למען תגדלו בו׃
2as newborn babes, long for the spiritual milk which is without guile, that ye may grow thereby unto salvation;
3אם אמנם טעמתם כי טוב האדון׃
3if ye have tasted that the Lord is gracious:
4אשר נגשתם אליו אל אבן חיה אשר מאסו בה בני האדם והיא נבחרה ויקרה לאלהים׃
4unto whom coming, a living stone, rejected indeed of men, but with God elect, precious,
5ונבניתם גם אתם כאבנים חיות לבית רוחני לכהנת קדש להעלות זבחי רוח לרצון לאלהים בישוע המשיח׃
5ye also, as living stones, are built up a spiritual house, to be a holy priesthood, to offer up spiritual sacrifices, acceptable to God through Jesus Christ.
6וזה הוא שאמר הכתוב הנני יסד בציון אבן פנה אבן בחן ויקרה והמאמין בה לא יבוש׃
6Because it is contained in scripture, Behold, I lay in Zion a chief corner stone, elect, precious: And he that believeth on him shall not be put to shame.
7לכן לכם המאמינים היקר אבל לסוררים האבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פנה ולאבן נגף ולצור מכשל׃
7For you therefore that believe is the preciousness: but for such as disbelieve, The stone which the builders rejected, The same was made the head of the corner;
8והם נכשלו יען לא שמעו לדבר ולזאת גם נועדו׃
8and, A stone of stumbling, and a rock of offence; for they stumble at the word, being disobedient: whereunto also they were appointed.
9ואתם הנכם זרע נבחר ממלכת כהנים וגוי קדוש ועם סגלה למען תספרו תהלות הקורא אתכם מחשך אל אורו הנפלא׃
9But ye are a elect race, a royal priesthood, a holy nation, a people for [God's] own possession, that ye may show forth the excellencies of him who called you out of darkness into his marvellous light:
10אשר לפנים לא עם הייתם ועתה עם אלהים ואשר לפנים לא רחמו ועתה מרחמים׃
10who in time past were no people, but now are the people of God: who had not obtained mercy, but now have obtained mercy.
11אהובים אזהירכם כגרים ותושבים הנזרו מתאות הבשר המתגרות בנפש׃
11Beloved, I beseech you as sojourners and pilgrims, to abstain from fleshly lust, which war against the soul;
12והיטיבו דרככם בגוים למען יביטו אל מעשיכם הטובים והיה תחת אשר חרפו אתכם כפעלי און יכבדו את האלהים ביום הפקדה׃
12having your behavior seemly among the Gentiles; that, wherein they speak against you as evil-doers, they may by your good works, which they behold, glorify God in the day of visitation.
13והכנעו לכל פקדת אדם בגלל האדון אם למלך כראוי לראש׃
13Be subject to every ordinance of man for the Lord's sake: whether to the king, as supreme;
14אם למשלים כראוי לשלוחים מאתו לנקמת פעלי און ולתהלת עשי טוב׃
14or unto governors, as sent by him for vengeance on evil-doers and for praise to them that do well.
15כי כן הוא חפץ אלהים אשר בעשותכם הטוב תסכרו את פי אולת האנשים אשר אין בם דעת׃
15For so is the will of God, that by well-doing ye should put to silence the ignorance of foolish men:
16כחפשים ולא כאלו היתה לכם החפשה למכסה הרעה כי אם כעבדי אלהים׃
16as free, and not using your freedom for a cloak of wickedness, but as bondservants of God.
17נהגו כבוד בכל איש אהבו את האחים יראו את אלהים כבדו את המלך׃
17Honor all men. Love the brotherhood. Fear God. Honor the king.
18העבדים הכנעו לפני אדניכם בכל יראה לא לפני הטובים והענוים לבד כי אם גם לפני העקשים׃
18Servants, [be] in subjection to your masters with all fear; not only to the good and gentle, but also to the froward.
19כי חסד הוא לאיש אם ישבע ממררים ויענה חנם למען דעת האלהים׃
19For this is acceptable, if for conscience toward God a man endureth griefs, suffering wrongfully.
20כי אם חטא תחטאו וסבלתם מכות אגרוף מה תתהללו אך אם תענו וסבלתם בעשותכם הטוב חסד הוא מלפני אלהים׃
20For what glory is it, if, when ye sin, and are buffeted [for it], ye shall take it patiently? but if, when ye do well, and suffer [for it], ye shall take it patiently, this is acceptable with God.
21כי לזאת נקראתם כי גם המשיח ענה בעבורכם והשאיר לכם מופת ללכת בעקבותיו׃
21For hereunto were ye called: because Christ also suffered for you, leaving you an example, that ye should follow his steps:
22אשר חטא לא עשה ולא מרמה בפיו׃
22who did no sin, neither was guile found in his mouth:
23אשר שמע חרפתו ולא השיב נענה ולא גער כי אם מסר דינו לשפט צדק ואת חטאתנו הוא נשא בגויתו על העץ׃
23who, when he was reviled, reviled not again; when he suffered threatened not; but committed [himself] to him that judgeth righteously:
24למען נחיה לצדקה מאחר שנפטרנו מן החטאים׃
24who his own self bare our sins in his body upon the tree, that we, having died unto sins, might live unto righteousness; by whose stripes ye were healed.
25אשר בחברתו נרפא לכם כי הייתם כצאן אבדות ועתה שבתם אל הרעה פקיד נפשתיכם׃
25For ye were going astray like sheep; but are now returned unto the Shepherd and Bishop of your souls.