¹ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים׃

¹Now there cried a certain woman of the wives of the sons of the prophets unto Elisha, saying, Thy servant my husband is dead; and thou knowest that thy servant did fear Jehovah: and the creditor is come to take unto him my two children to be bondmen.

²ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן׃

²And Elisha said unto her, What shall I do for thee? tell me; what hast thou in the house? And she said, Thy handmaid hath not anything in the house, save a pot of oil.

³ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי כלים רקים אל תמעיטי׃

³Then he said, Go, borrow thee vessels abroad of all thy neighbors, even empty vessels; borrow not a few.

⁴ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי׃

⁴And thou shalt go in, and shut the door upon thee and upon thy sons, and pour out into all those vessels; and thou shalt set aside that which is full.

⁵ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מיצקת׃

⁵So she went from him, and shut the door upon her and upon her sons; they brought [the vessels] to her, and she poured out.

⁶ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן׃

⁶And it came to pass, when the vessels were full, that she said unto her son, Bring me yet a vessel. And he said unto her, There is not a vessel more. And the oil stayed.

⁷ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי ואת בניכי תחיי בנותר׃

⁷Then she came and told the man of God. And he said, Go, sell the oil, and pay thy debt, and live thou and thy sons of the rest.

⁸ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם׃

⁸And it fell on a day, that Elisha passed to Shunem, where was a great woman; and she constrained him to eat bread. And so it was, that as oft as he passed by, he turned in thither to eat bread.

⁹ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד׃

⁹And she said unto her husband, Behold now, I perceive that this is a holy man of God, that passeth by us continually.

¹⁰נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה׃

¹⁰Let us make, I pray thee, a little chamber on the wall; and let us set for him there a bed, and a table, and a seat, and a candlestick: and it shall be, when he cometh to us, that he shall turn in thither.

¹¹ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה׃

¹¹And it fell on a day, that he came thither, and he turned into the chamber and lay there.

¹²ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמד לפניו׃

¹²And he said to Gehazi his servant, Call this Shunammite. And when he had called her, she stood before him.

¹³ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת׃

¹³And he said unto him, Say now unto her, Behold, thou hast been careful for us with all this care; what is to be done for thee? wouldest thou be spoken for to the king, or to the captain of the host? And she answered, I dwell among mine own people.

¹⁴ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין לה ואישה זקן׃

¹⁴And he said, What then is to be done for her? And Gehazi answered, Verily she hath no son, and her husband is old.

¹⁵ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמד בפתח׃

¹⁵And he said, Call her. And when he had called her, she stood in the door.

¹⁶ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי חבקת בן ותאמר אל אדני איש האלהים אל תכזב בשפחתך׃

¹⁶And he said, At this season, when the time cometh round, thou shalt embrace a son. And she said, Nay, my lord, thou man of God, do not lie unto thy handmaid.

¹⁷ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע׃

¹⁷And the woman conceived, and bare a son at that season, when the time came round, as Elisha had said unto her.

¹⁸ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים׃

¹⁸And when the child was grown, it fell on a day, that he went out to his father to the reapers.

¹⁹ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו׃

¹⁹And he said unto his father, My head, my head. And he said to his servant, Carry him to his mother.

²⁰וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת׃

²⁰And when he had taken him, and brought him to his mother, he sat on her knees till noon, and then died.

²¹ותעל ותשכבהו על מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא׃

²¹And she went up and laid him on the bed of the man of God, and shut [the door] upon him, and went out.

²²ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש האלהים ואשובה׃

²²And she called unto her husband, and said, Send me, I pray thee, one of the servants, and one of the asses, that I may run to the man of God, and come again.

²³ויאמר מדוע אתי הלכתי אליו היום לא חדש ולא שבת ותאמר שלום׃

²³And he said, Wherefore wilt thou go to him to-day? it is neither new moon nor sabbath. And she said, It shall be well.

²⁴ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך׃

²⁴Then she saddled an ass, and said to her servant, Drive, and go forward; slacken me not the riding, except I bid thee.

²⁵ותלך ותבוא אל איש האלהים אל הר הכרמל ויהי כראות איש האלהים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה השונמית הלז׃

²⁵So she went, and came unto the man of God to mount Carmel. And it came to pass, when the man of God saw her afar off, that he said to Gehazi his servant, Behold, yonder is the Shunammite:

²⁶עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום׃

²⁶run, I pray thee, now to meet her, and say unto her, Is it well with thee? is it well with thy husband? is it well with the child? And she answered, It is well.

²⁷ותבא אל איש האלהים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי׃

²⁷And when she came to the man of God to the hill, she caught hold of his feet. And Gehazi came near to thrust her away; but the man of God said, Let her alone: for her soul is vexed within her; and Jehovah hath hid it from me, and hath not told me.

²⁸ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי׃

²⁸Then she said, Did I desire a son of my lord? did I not say, Do not deceive me?

²⁹ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער׃

²⁹Then he said to Gehazi, Gird up thy loins, and take my staff in thy hand, and go thy way: if thou meet any man, salute him not; and if any salute thee, answer him not again: and lay my staff upon the face of the child.

³⁰ותאמר אם הנער חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה׃

³⁰And the mother of the child said, As Jehovah liveth, and as thy soul liveth, I will not leave thee. And he arose, and followed her.

³¹וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער׃

³¹And Gehazi passed on before them, and laid the staff upon the face of the child; but there was neither voice, nor hearing. Wherefore he returned to meet him, and told him, saying, The child is not awaked.

³²ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו׃

³²And when Elisha was come into the house, behold, the child was dead, and laid upon his bed.

³³ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יהוה׃

³³He went in therefore, and shut the door upon them twain, and prayed unto Jehovah.

³⁴ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד׃

³⁴And he went up, and lay upon the child, and put his mouth upon his mouth, and his eyes upon his eyes, and his hands upon his hands: and he stretched himself upon him; and the flesh of the child waxed warm.

³⁵וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו׃

³⁵Then he returned, and walked in the house once to and fro; and went up, and stretched himself upon him: and the child sneezed seven times, and the child opened his eyes.

³⁶ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השנמית הזאת ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך׃

³⁶And he called Gehazi, and said, Call this Shunammite. So he called her. And when she was come in unto him, he said, Take up thy son.

³⁷ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה ותשא את בנה ותצא׃

³⁷Then she went in, and fell at his feet, and bowed herself to the ground; and she took up her son, and went out.

³⁸ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים׃

³⁸And Elisha came again to Gilgal. And there was a dearth in the land; and the sons of the prophets were sitting before him; and he said unto his servant, Set on the great pot, and boil pottage for the sons of the prophets.

³⁹ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל סיר הנזיד כי לא ידעו׃

³⁹And one went out into the field to gather herbs, and found a wild vine, and gathered thereof wild gourds his lap full, and came and shred them into the pot of pottage; for they knew them not.

⁴⁰ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל׃

⁴⁰So they poured out for the men to eat. And it came to pass, as they were eating of the pottage, that they cried out, and said, O man of God, there is death in the pot. And they could not eat thereof.

⁴¹ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר׃

⁴¹But he said, Then bring meal. And he cast it into the pot; and he said, Pour out for the people, that they may eat. And there was no harm in the pot.

⁴²ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו׃

⁴²And there came a man from Baal-shalishah, and brought the man of God bread of the first-fruits, twenty loaves of barley, and fresh ears of grain in his sack. And he said, Give unto the people, that they may eat.

⁴³ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר יהוה אכל והותר׃

⁴³And his servant said, What, should I set this before a hundred men? But he said, Give the people, that they may eat; for thus saith Jehovah, They shall eat, and shall leave thereof.

⁴⁴ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה׃

⁴⁴So he set it before them, and they did eat, and left thereof, according to the word of Jehovah.