¹ויהי כי ישב המלך בביתו ויהוה הניח לו מסביב מכל איביו׃

¹And it came to pass, when the king dwelt in his house, and Jehovah had given him rest from all his enemies round about,

²ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה׃

²that the king said unto Nathan the prophet, See now, I dwell in a house of cedar, but the ark of God dwelleth within curtains.

³ויאמר נתן אל המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך׃

³And Nathan said to the king, Go, do all that is in thy heart; for Jehovah is with thee.

⁴ויהי בלילה ההוא ויהי דבר יהוה אל נתן לאמר׃

⁴And it came to pass the same night, that the word of Jehovah came unto Nathan, saying,

⁵לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר יהוה האתה תבנה לי בית לשבתי׃

⁵Go and tell my servant David, Thus saith Jehovah, Shalt thou build me a house for me to dwell in?

⁶כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן׃

⁶for I have not dwelt in a house since the day that I brought up the children of Israel out of Egypt, even to this day, but have walked in a tent and in a tabernacle.

⁷בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים׃

⁷In all places wherein I have walked with all the children of Israel, spake I a word with any of the tribes of Israel, whom I commanded to be shepherd of my people Israel, saying, Why have ye not built me a house of cedar?

⁸ועתה כה תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי על ישראל׃

⁸Now therefore thus shalt thou say unto my servant David, Thus saith Jehovah of hosts, I took thee from the sheepcote, from following the sheep, that thou shouldest be prince over my people, over Israel;

⁹ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את כל איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ׃

⁹and I have been with thee whithersoever thou wentest, and have cut off all thine enemies from before thee; and I will make thee a great name, like unto the name of the great ones that are in the earth.

¹⁰ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה׃

¹⁰And I will appoint a place for my people Israel, and will plant them, that they may dwell in their own place, and be moved no more; neither shall the children of wickedness afflict them any more, as at the first,

¹¹ולמן היום אשר צויתי שפטים על עמי ישראל והניחתי לך מכל איביך והגיד לך יהוה כי בית יעשה לך יהוה׃

¹¹and [as] from the day that I commanded judges to be over my people Israel; and I will cause thee to rest from all thine enemies. Moreover Jehovah telleth thee that Jehovah will make thee a house.

¹²כי ימלאו ימיך ושכבת את אבתיך והקימתי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את ממלכתו׃

¹²When thy days are fulfilled, and thou shalt sleep with thy fathers, I will set up thy seed after thee, that shall proceed out of thy bowels, and I will establish his kingdom.

¹³הוא יבנה בית לשמי וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם׃

¹³He shall build a house for my name, and I will establish the throne of his kingdom for ever.

¹⁴אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם׃

¹⁴I will be his father, and he shall be my son: if he commit iniquity, I will chasten him with the rod of men, and with the stripes of the children of men;

¹⁵וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך׃

¹⁵but my lovingkindness shall not depart from him, as I took it from Saul, whom I put away before thee.

¹⁶ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם׃

¹⁶And thy house and thy kingdom shall be made sure for ever before thee: thy throne shall be established for ever.

¹⁷ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד׃

¹⁷According to all these words, and according to all this vision, so did Nathan speak unto David.

¹⁸ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד הלם׃

¹⁸Then David the king went in, and sat before Jehovah; and he said, Who am I, O Lord Jehovah, and what is my house, that thou hast brought me thus far?

¹⁹ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה׃

¹⁹And this was yet a small thing in thine eyes, O Lord Jehovah; but thou hast spoken also of thy servant's house for a great while to come; and this [too] after the manner of men, O Lord Jehovah!

²⁰ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך אדני יהוה׃

²⁰And what can David say more unto thee? for thou knowest thy servant, O Lord Jehovah.

²¹בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך׃

²¹For thy word's sake, and according to thine own heart, hast thou wrought all this greatness, to make thy servant know it.

²²על כן גדלת אדני יהוה כי אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר שמענו באזנינו׃

²²Wherefore thou art great, O Jehovah God: for there is none like thee, neither is there any God besides thee, according to all that we have heard with our ears.

²³ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו׃

²³And what one nation in the earth is like thy people, even like Israel, whom God went to redeem unto himself for a people, and to make him a name, and to do great things for you, and terrible things for thy land, before thy people, whom thou redeemest to thee out of Egypt, [from] the nations and their gods?

²⁴ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃

²⁴And thou didst establish to thyself thy people Israel to be a people unto thee for ever; and thou, Jehovah, becamest their God.

²⁵ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם ועשה כאשר דברת׃

²⁵And now, O Jehovah God, the word that thou hast spoken concerning thy servant, and concerning his house, confirm thou it for ever, and do as thou hast spoken.

²⁶ויגדל שמך עד עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך׃

²⁶And let thy name be magnified for ever, saying, Jehovah of hosts is God over Israel; and the house of thy servant David shall be established before thee.

²⁷כי אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך את התפלה הזאת׃

²⁷For thou, O Jehovah of hosts, the God of Israel, hast revealed to thy servant, saying, I will build thee a house: therefore hath thy servant found in his heart to pray this prayer unto thee.

²⁸ועתה אדני יהוה אתה הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת׃

²⁸And now, O Lord Jehovah, thou art God, and thy words are truth, and thou hast promised this good thing unto thy servant:

²⁹ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית עבדך לעולם׃

²⁹now therefore let it please thee to bless the house of thy servant, that it may continue for ever before thee; for thou, O Lord Jehovah, hast spoken it: and with thy blessing let the house of thy servant be blessed for ever.