¹וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃

¹And when the day of Pentecost was now come, they were all together in one place.

²ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃

²And suddenly there came from heaven a sound as of the rushing of a mighty wind, and it filled all the house where they were sitting.

³ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃

³And there appeared unto them tongues parting asunder, like as of fire; and it sat upon each one of them.

⁴וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃

⁴And they were all filled with the Holy Spirit, and began to speak with other tongues, as the Spirit gave them utterance.

⁵ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃

⁵Now there were dwelling at Jerusalem Jews, devout men, from every nation under heaven.

⁶ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃

⁶And when this sound was heard, the multitude came together, and were confounded, because that every man heard them speaking in his own language.

⁷וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה׃

⁷And they were all amazed and marvelled, saying, Behold, are not all these that speak Galilaeans?

⁸ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו׃

⁸And how hear we, every man in our own language wherein we were born?

⁹פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃

⁹Parthians and Medes and Elamites, and the dwellers in Mesopotamia, in Judaea and Cappadocia, in Pontus and Asia,

¹⁰פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים׃

¹⁰in Phrygia and Pamphylia, in Egypt and the parts of Libya about Cyrene, and sojourners from Rome, both Jews and proselytes,

¹¹כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃

¹¹Cretans and Arabians, we hear them speaking in our tongues the mighty works of God.

¹²וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת׃

¹²And they were all amazed, and were perplexed, saying one to another, What meaneth this?

¹³ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה׃

¹³But others mocking said, They are filled with new wine.

¹⁴אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי׃

¹⁴But Peter, standing up with the eleven, lifted up his voice, and spake forth unto them, [saying], Ye men of Judaea, and all ye that dwell at Jerusalem, be this known unto you, and give ear unto my words.

¹⁵כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃

¹⁵For these are not drunken, as ye suppose; seeing it is [but] the third hour of the day.

¹⁶אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא׃

¹⁶but this is that which hath been spoken through the prophet Joel:

¹⁷והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃

¹⁷And it shall be in the last days, saith God, I will pour forth of my Spirit upon all flesh: And your sons and your daughters shall prophesy, And your young men shall see visions, And your old men shall dream dreams:

¹⁸וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו׃

¹⁸Yea and on my servants and on my handmaidens in those days Will I pour forth of my Spirit; and they shall prophesy.

¹⁹ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃

¹⁹And I will show wonders in the heaven above, And signs on the earth beneath; Blood, and fire, and vapor of smoke:

²⁰השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃

²⁰The sun shall be turned into darkness, And the moon into blood, Before the day of the Lord come, That great and notable [day].

²¹והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט׃

²¹And it shall be, that whosoever shall call on the name of the Lord shall be saved.

²²אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם׃

²²Ye men of Israel, hear these words: Jesus of Nazareth, a man approved of God unto you by mighty works and wonders and signs which God did by him in the midst of you, even as ye yourselves know;

²³אתו הנמסר על פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקום לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו׃

²³him, being delivered up by the determinate counsel and foreknowledge of God, ye by the hand of lawless men did crucify and slay:

²⁴והאלהים הקימו מן המתים בהתיר את חבלי המות באשר נמנע מן המות לעצר אתו׃

²⁴whom God raised up, having loosed the pangs of death: because it was not possible that he should be holden of it.

²⁵כי דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט׃

²⁵For David saith concerning him, I beheld the Lord always before my face; For he is on my right hand, that I should not be moved:

²⁶לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח׃

²⁶Therefore my heart was glad, and my tongue rejoiced; Moreover my flesh also shall dwell in hope:

²⁷כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת׃

²⁷Because thou wilt not leave my soul unto Hades, Neither wilt thou give thy Holy One to see corruption.

²⁸תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את פניך׃

²⁸Thou madest known unto me the ways of life; Thou shalt make me full of gladness with thy countenance.

²⁹אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה׃

²⁹Brethren, I may say unto you freely of the patriarch David, that he both died and was buried, and his tomb is with us unto this day.

³⁰והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו׃

³⁰Being therefore a prophet, and knowing that God had sworn with an oath to him, that of the fruit of his loins he would set [one] upon his throne;

³¹לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת׃

³¹he foreseeing [this] spake of the resurrection of the Christ, that neither was he left unto Hades, nor did his flesh see corruption.

³²את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו׃

³²This Jesus did God raise up, whereof we all are witnesses.

³³ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים׃

³³Being therefore by the right hand of God exalted, and having received of the Father the promise of the Holy Spirit, he hath poured forth this, which ye see and hear.

³⁴כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

³⁴For David ascended not into the heavens: but he saith himself, The Lord said unto my Lord, Sit thou on my right hand,

³⁵עד אשית איביך הדם לרגליך׃

³⁵Till I make thine enemies the footstool of thy feet.

³⁶לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃

³⁶Let all the house of Israel therefore know assuredly, that God hath made him both Lord and Christ, this Jesus whom ye crucified.

³⁷ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃

³⁷Now when they heard [this,] they were pricked in their heart, and said unto Peter and the rest of the apostles, Brethren, what shall we do?

³⁸ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש׃

³⁸And Peter [said] unto them, Repent ye, and be baptized every one of you in the name of Jesus Christ unto the remission of your sins; and ye shall receive the gift of the Holy Spirit.

³⁹כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו׃

³⁹For to you is the promise, and to your children, and to all that are afar off, [even] as many as the Lord our God shall call unto him.

⁴⁰ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה׃

⁴⁰And with many other words he testified, and exhorted them, saying, Save yourselves from this crooked generation.

⁴¹ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃

⁴¹They then that received his word were baptized: and there were added [unto them] in that day about three thousand souls.

⁴²ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה׃

⁴²And they continued stedfastly in the apostles' teaching and fellowship, in the breaking of bread and the prayers.

⁴³ותפל אימה על כל נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים׃

⁴³And fear came upon every soul: and many wonders and signs were done through the apostles.

⁴⁴וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתפות׃

⁴⁴And all that believed were together, and had all things common;

⁴⁵ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו׃

⁴⁵and they sold their possessions and goods, and parted them to all, according as any man had need.

⁴⁶ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית׃

⁴⁶And day by day, continuing stedfastly with one accord in the temple, and breaking bread at home, they took their food with gladness and singleness of heart,

⁴⁷ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים׃

⁴⁷praising God, and having favor with all the people. And the Lord added to them day by day those that were saved.