¹ויבט פולוס אל הסנהדרין ויאמר אנשים אחים בכל תמת לבבי התהלכתי לפני אלהים עד היום הזה׃

¹And Paul, looking stedfastly on the council, said, Brethren, I have lived before God in all good conscience until this day.

²ויצו חנניה הכהן הגדול את העמדים עליו להכותו על פיו׃

²And the high priest Ananias commanded them that stood by him to smite him on the mouth.

³ויאמר אליו פולוס יככה אלהים הקיר המסיד האמנם ישב אתה לדין אתי כתורה ואתה מצוה להכותי שלא כתורה׃

³Then said Paul unto him, God shall smite thee, thou whited wall: and sittest thou to judge me according to the law, and commandest me to be smitten contrary to the law?

⁴ויאמרו העמדים שם את הכהן הגדול לאלהים תחרף׃

⁴And they that stood by said, Revilest thou God's high priest?

⁵ויאמר פולוס אחי לא ידעתי אשר הוא הכהן הגדול כי כתוב נשיא בעמך לא תאר׃

⁵And Paul said, I knew not, brethren, that he was high priest: for it is written, Thou shalt not speak evil of a ruler of thy people.

⁶ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין׃

⁶But when Paul perceived that the one part were Sadducees and the other Pharisees, he cried out in the council, Brethren, I am a Pharisee, a son of Pharisees: touching the hope and resurrection of the dead I am called in question.

⁷ובדברו הדבר הזה היה ריב בין הצדוקים ובין הפרושים ויחלק ההמון׃

⁷And when he had so said, there arose a dissension between the Pharisees and Sadducees; and the assembly was divided.

⁸כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם׃

⁸For the Sadducees say that there is no resurrection, neither angel, nor spirit; but the Pharisees confess both.

⁹ותהי המלה גדולה ויקומו הסופרים אשר מכת הפרושים ויתוכחו לאמר לא מצאנו דבר רע באיש הזה ואם רוח דבר אליו או מלאך אל נלחמה באלהים׃

⁹And there arose a great clamor: and some of the scribes of the Pharisees part stood up, and strove, saying, We find no evil in this man: and what if a spirit hath spoken to him, or an angel?

¹⁰והריב הולך וחזק ושר האלף דאג פן ישסעו את פולוס ויצו את אנשי הצבא לרדת ולחטף אתו מתוכם ולהכיאו אל המצד׃

¹⁰And when there arose a great dissension, the chief captain, fearing lest Paul should be torn in pieces by them, commanded the soldiers to go down and take him by force from among them, and bring him into the castle.

¹¹ובלילה ההוא נצב עליו האדון ויאמר חזק פולוס כי כאשר העידות לי בירושלים כן העד תעיד ברומי׃

¹¹And the night following the Lord stood by him, and said, Be of good cheer: for as thou hast testified concerning me at Jerusalem, so must thou bear witness also at Rome.

¹²ויהי לפנות הבקר ויתחברו היהודים ויאסרו אסר על נפשם לאמר כי לא יאכלו ולא ישתו עד אם יהרגו את פולוס׃

¹²And when it was day, the Jews banded together, and bound themselves under a curse, saying that they would neither eat nor drink till they had killed Paul.

¹³ומספר הבאים באלה הזאת היה יותר מארבעים׃

¹³And they were more than forty that made this conspiracy.

¹⁴ויגשו לא ראשי הכהנים ואל הזקנים לאמר אסר אסרנו על נפשנו לבלתי טעם מאומה עד אם הרגנו את פולוס׃

¹⁴And they came to the chief priests and the elders, and said, We have bound ourselves under a great curse, to taste nothing until we have killed Paul.

¹⁵ועתה הודיעו אתם והסנהדרין את שר האלף ויורידהו מחר אליכם כאלו תחפצו לדרש היטב את ענינו ואנחנו נכונים להמיתו בטרם יקרב אליכם׃

¹⁵Now therefore do ye with the council signify to the chief captain that he bring him down unto you, as though ye would judge of his case more exactly: and we, before he comes near, are ready to slay him.

¹⁶וישמע בן אחות פולוס את ארבם וילך ויבא אל המצד ויגד לפולוס׃

¹⁶But Paul's sister's son heard of their lying in wait, and he came and entered into the castle and told Paul.

¹⁷ויקרא פולוס לאחד משרי המאות ויאמר אליו הולך את הבחור הזה אל שר האלף כי דבר לו להודיעו׃

¹⁷And Paul called unto him one of the centurions, and said, Bring this young man unto the chief captain; for he hath something to tell him.

¹⁸ויקחהו ויוליכהו אל שר האלף ויאמר פולוס האסיר קראני אליו ויבקש ממני להוליך אליך את הבחור הזה כי דבר לו להגיד לך׃

¹⁸So he took him, and brought him to the chief captain, and saith, Paul the prisoner called me unto him, and asked me to bring this young man unto thee, who hath something to say to thee.

¹⁹ויאחז שר האלף בידו ויסר עמו לבדו וישאלהו מה הוא זה אשר לך להודיעני׃

¹⁹And the chief captain took him by the hand, and going aside asked him privately, What is it that thou hast to tell me?

²⁰ויאמר כי נועצו היהודים יחדו לבקש ממך כי מחר תוריד את פולוס לפני הסנהדרין והמה כאלו חפצים לדעת היטב את ענינו׃

²⁰And he said, The Jews have agreed to ask thee to bring down Paul tomorrow unto the council, as though thou wouldest inquire somewhat more exactly concerning him.

²¹ואתה אל תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו והמה עתה עמדים ומחכים להבטחתך׃

²¹Do not thou therefore yield unto them: for there lie in wait for him of them more than forty men, who have bound themselves under a curse, neither to eat nor to drink till they have slain him: and now are they ready, looking for the promise from thee.

²²וישלח שר האלף את הבחור ויצוהו לבלתי אמר לאיש כי גלה לו את הדבר הזה׃

²²So the chief captain let the young man go, charging him, Tell no man that thou hast signified these things to me.

²³ויקרא לשני שרי מאות ויאמר החלצו מאתכם אנשי צבא מאתים ללכת לקסרין ופרשים שבעים ומשכי קשת מאתים מן השעה השלישית בלילה׃

²³And he called unto him two of the centurions, and said, Make ready two hundred soldiers to go as far as Caesarea, and horsemen threescore and ten, and spearmen two hundred, at the third hour of the night:

²⁴ובהמות יכינו להרכיב את פולוס למען הביאו שלם אל פיליכס ההגמון׃

²⁴and [he bade them] provide beasts, that they might set Paul thereon, and bring him safe unto Felix the governor.

²⁵ויכתב אגרת וזה תכן דבריה׃

²⁵And he wrote a letter after this form:

²⁶קלודיוס לוסיאס אל פיליכס ההגמון האדיר שלום׃

²⁶Claudius Lysias unto the most excellent governor Felix, greeting.

²⁷את האיש הזה תפשו היהודים ויבקשו המיתו ואבא עם אנשי הצבא ואפלטהו מתוכם בשמעי כי רומי הוא׃

²⁷This man was seized by the Jews, and was about to be slain of them, when I came upon them with the soldiers and rescued him, having learned that he was a Roman.

²⁸ובאשר חפצתי לדעת על מה שמנו אתו הורדתיו אל הסנהדרין שלהם׃

²⁸And desiring to know the cause wherefore they accused him, I brought him down unto their council:

²⁹ואמצא כי שטנו אתו על דברי שאלות דתם ולא על דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃

²⁹whom I found to be accused about questions of their law, but to have nothing laid to his charge worthy of death or of bonds.

³⁰ועתה הנה הגד לי שהיהודים מתנכלים באיש הזה ואשלחהו אליך מיד וגם את שטניו צויתי לבוא ולהגיש שטנתם לפניך ואתה שלום׃

³⁰And when it was shown to me that there would be a plot against the man, I sent him to thee forthwith, charging his accusers also to speak against him before thee.

³¹ויקחו אנשי הצבא את פולוס כאשר צוו ויביאהו לילה אל אנטפטריס׃

³¹So the soldiers, as it was commanded them, took Paul and brought him by night to Antipatris.

³²וממחרת הניחו את הפרשים ללכת אתו וישובו למצד׃

³²But on the morrow they left the horsemen to go with him, and returned to the castle:

³³והמה באו אל קסרין ויתנו את האגרת בידי ההגמון ויעמידו לפניו גם את פולוס׃

³³and they, when they came to Caesarea and delivered the letter to the governor, presented Paul also before him.

³⁴ויהי כקרא ההגמון את האגרת וישאל מאי זה מדינה הוא ויהי כשמעו כי הוא מקיליקיא ויאמר׃

³⁴And when he had read it, he asked of what province he was; and when he understood that he was of Cilicia,

³⁵אשמע את דבריך בבוא גם שטניך הנה ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס׃

³⁵I will hear thee fully, said he, when thine accusers also are come: and he commanded him to be kept in Herod's palace.