¹ויאמר אגרפס אל פולוס נתן לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את ידו ויאמר׃

¹And Agrippa said unto Paul, Thou art permitted to speak for thyself. Then Paul stretched forth his hand, and made his defence:

²מאשר אני את נפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על כל אשר שטנים אתי היהודים׃

²I think myself happy, king Agrippa, that I am to make my defense before thee this day touching all the things whereof I am accused by the Jews:

³כי אתה ידע היטב כל המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך׃

³especially because thou art expert in all customs and questions which are among the Jews: wherefore I beseech thee to hear me patiently.

⁴הנה את דרכי מנעורי אשר התהלכתי בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל היהודים׃

⁴My manner of life then from my youth up, which was from the beginning among mine own nation and at Jerusalem, know all the Jews;

⁵כי מימים ראשונים ידעוני אם ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו׃

⁵having knowledge of me from the first, if they be willing to testify, that after the straitest sect of our religion I lived a Pharisee.

⁶ועתה אני עמד להשפט על תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את אבותינו׃

⁶And now I stand [here] to be judged for the hope of the promise made of God unto our fathers;

⁷ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את יהוה תמיד יומם ולילה על דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים׃

⁷unto which [promise] our twelve tribes, earnestly serving [God] night and day, hope to attain. And concerning this hope I am accused by the Jews, O king!

⁸מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים׃

⁸Why is it judged incredible with you, if God doth raise the dead?

⁹הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את שם ישוע הנצרי עד מאד׃

⁹I verily thought with myself that I ought to do many things contrary to the name of Jesus of Nazareth.

¹⁰כאשר עשיתי בירושלים וגם קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי׃

¹⁰And this I also did in Jerusalem: and I both shut up many of the saints in prisons, having received authority from the chief priests, and when they were put to death I gave my vote against them.

¹¹ובכל בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד מאד וארדפם עד לערים אשר חוצה לארץ׃

¹¹And punishing them oftentimes in all the synagogues, I strove to make them blaspheme; and being exceedingly mad against them, I persecuted them even unto foreign cities.

¹²ויהי בלכתי על זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם׃

¹²Whereupon as I journeyed to Damascus with the authority and commission of the chief priests,

¹³והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי׃

¹³at midday, O king, I saw on the way a light from heaven, above the brightness of the sun, shining round about me and them that journeyed with me.

¹⁴ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות׃

¹⁴And when we were all fallen to the earth, I heard a voice saying unto me in the Hebrew language, Saul, Saul, why persecutest thou me? it is hard for thee to kick against the goad.

¹⁵ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף׃

¹⁵And I said, Who art thou, Lord? And the Lord said, I am Jesus whom thou persecutest.

¹⁶אבל קום ועמד על רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר בך למשרת ולעד על אשר ראית ועל אשר אראך׃

¹⁶But arise, and stand upon thy feet: for to this end have I appeared unto thee, to appoint thee a minister and a witness both of the things wherein thou hast seen me, and of the things wherein I will appear unto thee;

¹⁷בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אשלחך עתה אליהם׃

¹⁷delivering thee from the people, and from the Gentiles, unto whom I send thee,

¹⁸לפקח את עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל האלהים וימצאו באמונתם בי את סליחת החטאים ואת הנחלה בתוך המקדשים׃

¹⁸to open their eyes, that they may turn from darkness to light and from the power of Satan unto God, that they may receive remission of sins and an inheritance among them that are sanctified by faith in me.

¹⁹על כן המלך אגרפס לא המריתי את המראה אשר ראיתי מן השמים׃

¹⁹Wherefore, O king Agrippa, I was not disobedient unto the heavenly vision:

²⁰כי אם קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה׃

²⁰but declared both to them of Damascus first and at Jerusalem, and throughout all the country of Judaea, and also to the Gentiles, that they should repent and turn to God, doing works worthy of repentance.

²¹ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני׃

²¹For this cause the Jews seized me in the temple, and assayed to kill me.

²²והאלהים היה בעזרי ועד היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי עתידות הנה להיות׃

²²Having therefore obtained the help that is from God, I stand unto this day testifying both to small and great, saying nothing but what the prophets and Moses did say should come;

²³כי המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן המתים להפיץ אור בעם ובגוים׃

²³how that the Christ must suffer, [and] how that he first by the resurrection of the dead should proclaim light both to the people and to the Gentiles.

²⁴ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון׃

²⁴And as he thus made his defense, Festus saith with a loud voice, Paul, thou art mad; thy much learning is turning thee mad.

²⁵ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם דברי אמת וטעם אביע׃

²⁵But Paul saith, I am not mad, most excellent Festus; but speak forth words of truth and soberness.

²⁶כי המלך יודע את אלה ועל זאת גם בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא אאמין כי נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה כי לא בקרן זוית נעשתה זאת׃

²⁶For the king knoweth of these things, unto whom also I speak freely: for I am persuaded that none of these things is hidden from him; for this hath not been done in a corner.

²⁷המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה׃

²⁷King Agrippa, believest thou the prophets? I know that thou believest.

²⁸ויאמר אגרפס אל פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי׃

²⁸And Agrippa [said] unto Paul, With but little persuasion thou wouldest fain make me a Christian.

²⁹ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם במעט ואם בהרבה לא אתה לבדך כי גם כל השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה׃

²⁹And Paul [said], I would to God, that whether with little or with much, not thou only, but also all that hear me this day, might become such as I am, except these bonds.

³⁰ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם׃

³⁰And the king rose up, and the governor, and Bernice, and they that sat with them:

³¹ויסורו החדרה וידברו איש אל רעהו לאמר האיש הזה לא עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃

³¹and when they had withdrawn, they spake one to another, saying, This man doeth nothing worthy of death or of bonds.

³²ויאמר אגרפס אל פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את הקיסר לדינו׃

³²And Agrippa said unto Festus, This man might have been set at liberty, if he had not appealed unto Caesar.