¹ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שפירה מכר את אחזתו׃

¹But a certain man named Ananias, with Sapphira his wife, sold a possession,

²ויקח מן המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים׃

²and kept back [part] of the price, his wife also being privy to it, and brought a certain part, and laid it at the apostles' feet.

³ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה׃

³But Peter said, Ananias, why hath Satan filled thy heart to lie to the Holy Spirit, and to keep back [part] of the price of the land?

⁴הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃

⁴While it remained, did it not remain thine own? and after it was sold, was it not in thy power? How is it that thou hast conceived this thing in thy heart? thou has not lied unto men, but unto God.

⁵וכשמע חנניה את הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל השמעים׃

⁵And Ananias hearing these words fell down and gave up the ghost: and great fear came upon all that heard it.

⁶ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו׃

⁶And the young men arose and wrapped him round, and they carried him out and buried him.

⁷ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה׃

⁷And it was about the space of three hours after, when his wife, not knowing what was done, came in.

⁸ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי לי הבמחיר הזה מכרתם את השדה ותאמר כן במחיר הזה׃

⁸And Peter answered unto her, Tell me whether ye sold the land for so much. And she said, Yea, for so much.

⁹ויאמר פטרוס אליה למה זה נועדתם לנסות את רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את אישך ונשאו אתך החוצה׃

⁹But Peter [said] unto her, How is it that ye have agreed together to try the Spirit of the Lord? behold, the feet of them that have buried thy husband are at the door, and they shall carry thee out.

¹⁰ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה׃

¹⁰And she fell down immediately at his feet, and gave up the ghost: and the young men came in and found her dead, and they carried her out and buried her by her husband.

¹¹ותהי יראה גדולה על כל הקהל ועל כל השמעים את אלה׃

¹¹And great fear came upon the whole church, and upon all that heard these things.

¹²ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של שלמה׃

¹²And by the hands of the apostles were many signs and wonders wrought among the people; and they were all with one accord in Solomon's porch.

¹³ומן האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך הוקיר אתם העם׃

¹³But of the rest durst no man join himself to them: howbeit the people magnified them;

¹⁴אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל האדון אנשים ונשים הרבה מאד׃

¹⁴and believers were the more added to the Lord, multitudes both of them and women;

¹⁵עד כי נשאו את החולים אל הרחבות וישימום על מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך צלו על אחד מהם׃

¹⁵insomuch that they even carried out the sick into the streets, and laid them on beds and couches, that, as Peter came by, at the least his shadow might overshadow some one of them.

¹⁶וגם המון עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם׃

¹⁶And there also came together the multitudes from the cities round about Jerusalem, bring sick folk, and them that were vexed with unclean spirits: and they were healed every one.

¹⁷ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה׃

¹⁷But the high priest rose up, and all they that were with him (which is the sect of the Sadducees), and they were filled with jealousy,

¹⁸וישלחו יד בשליחים ויתנום במשמר העיר׃

¹⁸and laid hands on the apostles, and put them in public ward.

¹⁹ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את דלתי בית הכלא ויוציאם לאמר׃

¹⁹But an angel of the Lord by night opened the prison doors, and brought them out, and said,

²⁰לכו והתיצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה׃

²⁰Go ye, and stand and speak in the temple to the people all the words of this Life.

²¹והם כשמעם את זאת באו אל המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל הסנהדרין ואל כל זקני בני ישראל וישלחו אל בית האסורים להביא אתם׃

²¹And when they heard [this], they entered into the temple about daybreak, and taught. But the high priest came, and they that were with him, and called the council together, and all the senate of the children of Israel, and sent to the prison-house to have them brought.

²²וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר׃

²²But the officers that came found them not in the prison; and they returned, and told,

²³את בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על הדלתות וכאשר פתחנו לא נמצא בו אדם׃

²³saying, The prison-house we found shut in all safety, and the keepers standing at the doors: but when we had opened, we found no man within.

²⁴ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה׃

²⁴Now when the captain of the temple and the chief priests heard these words, they were much perplexed concerning them whereunto this would grow.

²⁵ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את העם׃

²⁵And there came one and told them, Behold, the men whom ye put in the prison are in the temple standing and teaching the people.

²⁶וילך שמה הנגיד עם משרתיו ויקחם אך לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו׃

²⁶Then went the captain with the officers, and brought them, [but] without violence; for they feared the people, lest they should be stoned.

²⁷ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר׃

²⁷And when they had brought them, they set them before the council. And the high priest asked them,

²⁸הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את דמי האיש הזה׃

²⁸saying, We strictly charged you not to teach in this name: and behold, ye have filled Jerusalem with your teaching, and intend to bring this man's blood upon us.

²⁹ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם׃

²⁹But Peter and the apostles answered and said, We must obey God rather than men.

³⁰אלהי אבותינו הקים את ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על העץ׃

³⁰The God of our fathers raised up Jesus, whom ye slew, hanging him on a tree.

³¹את זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים׃

³¹Him did God exalt with his right hand [to be] a Prince and a Saviour, to give repentance to Israel, and remission of sins.

³²ואנחנו עדיו על אלה וגם רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו׃

³²And we are witnesses of these things; and [so is] the Holy Spirit, whom God hath given to them that obey him.

³³ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם׃

³³But they, when they heard this, were cut to the heart, and minded to slay them.

³⁴ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט׃

³⁴But there stood up one in the council, a Pharisee, named Gamaliel, a doctor of the law, had in honor of all the people, and commanded to put the men forth a little while.

³⁵ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם׃

³⁵And he said unto them, Ye men of Israel, take heed to yourselves as touching these men, what ye are about to do.

³⁶כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃

³⁶For before these days rose up Theudas, giving himself out to be somebody; to whom a number of men, about four hundred, joined themselves: who was slain; and all, as many as obeyed him, were dispersed, and came to nought.

³⁷ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו׃

³⁷After this man rose up Judas of Galilee in the days of the enrolment, and drew away [some of the] people after him: he also perished; and all, as many as obeyed him, were scattered abroad.

³⁸ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר׃

³⁸And now I say unto you, Refrain from these men, and let them alone: for if this counsel or this work be of men, it will be overthrown:

³⁹ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים׃

³⁹but if it is of God, ye will not be able to overthrow them; lest haply ye be found even to be fighting against God.

⁴⁰וישמעו אליו ויקראו את השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם׃

⁴⁰And to him they agreed: and when they had called the apostles unto them, they beat them and charged them not to speak in the name of Jesus, and let them go.

⁴¹ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על כי זכו לשאת על שמו כלמה׃

⁴¹They therefore departed from the presence of the council, rejoicing that they were counted worthy to suffer dishonor for the Name.

⁴²וכל היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את בשורת ישוע המשיח׃

⁴²And every day, in the temple and at home, they ceased not to teach and to preach Jesus [as] the Christ.