¹שמעו את הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל׃

¹Hear ye the word which Jehovah speaketh unto you, O house of Israel:

²כה אמר יהוה אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה׃

²thus saith Jehovah, Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of heaven; for the nations are dismayed at them.

³כי חקות העמים הבל הוא כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד׃

³For the customs of the peoples are vanity; for one cutteth a tree out of the forest, the work of the hands of the workman with the axe.

⁴בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק׃

⁴They deck it with silver and with gold; they fasten it with nails and with hammers, that it move not.

⁵כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם׃

⁵They are like a palm-tree, of turned work, and speak not: they must needs be borne, because they cannot go. Be not afraid of them; for they cannot do evil, neither is it in them to do good.

⁶מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה׃

⁶There is none like unto thee, O Jehovah; thou art great, and thy name is great in might.

⁷מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך׃

⁷Who should not fear thee, O King of the nations? for to thee doth it appertain; forasmuch as among all the wise men of the nations, and in all their royal estate, there is none like unto thee.

⁸ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא׃

⁸But they are together brutish and foolish: the instruction of idols! it is but a stock.

⁹כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם׃

⁹There is silver beaten into plates, which is brought from Tarshish, and gold from Uphaz, the work of the artificer and of the hands of the goldsmith; blue and purple for their clothing; they are all the work of skilful men.

¹⁰ויהוה אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכלו גוים זעמו׃

¹⁰But Jehovah is the true God; he is the living God, and an everlasting King: at his wrath the earth trembleth, and the nations are not able to abide his indignation.

¹¹כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה׃

¹¹Thus shall ye say unto them, The gods that have not made the heavens and the earth, these shall perish from the earth, and from under the heavens.

¹²עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃

¹²He hath made the earth by his power, he hath established the world by his wisdom, and by his understanding hath he stretched out the heavens:

¹³לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו׃

¹³when he uttereth his voice, there is a tumult of waters in the heavens, and he causeth the vapors to ascend from the ends of the earth; he maketh lightnings for the rain, and bringeth forth the wind out of his treasuries.

¹⁴נבער כל אדם מדעת הביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם׃

¹⁴Every man is become brutish [and is] without knowledge; every goldsmith is put to shame by his graven image; for his molten image is falsehood, and there is no breath in them.

¹⁵הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃

¹⁵They are vanity, a work of delusion: in the time of their visitation they shall perish.

¹⁶לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃

¹⁶The portion of Jacob is not like these; for he is the former of all things; and Israel is the tribe of his inheritance: Jehovah of hosts is his name.

¹⁷אספי מארץ כנעתך ישבתי במצור׃

¹⁷Gather up thy wares out of the land, O thou that abidest in the siege.

¹⁸כי כה אמר יהוה הנני קולע את יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו׃

¹⁸For thus saith Jehovah, Behold, I will sling out the inhabitants of the land at this time, and will distress them, that they may feel [it].

¹⁹אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו׃

¹⁹Woe is me because of my hurt! my wound is grievous: but I said, Truly this is [my] grief, and I must bear it.

²⁰אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין נטה עוד אהלי ומקים יריעותי׃

²⁰My tent is destroyed, and all my cords are broken: my children are gone forth from me, and they are not: there is none to spread my tent any more, and to set up my curtains.

²¹כי נבערו הרעים ואת יהוה לא דרשו על כן לא השכילו וכל מרעיתם נפוצה׃

²¹For the shepherds are become brutish, and have not inquired of Jehovah: therefore they have not prospered, and all their flocks are scattered.

²²קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את ערי יהודה שממה מעון תנים׃

²²The voice of tidings, behold, it cometh, and a great commotion out of the north country, to make the cities of Judah a desolation, a dwelling-place of jackals.

²³ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא לאיש הלך והכין את צעדו׃

²³O Jehovah, I know that the way of man is not in himself: it is not in man that walketh to direct his steps.

²⁴יסרני יהוה אך במשפט אל באפך פן תמעטני׃

²⁴O Jehovah, correct me, but in measure: not in thine anger, lest thou bring me to nothing.

²⁵שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי אכלו את יעקב ואכלהו ויכלהו ואת נוהו השמו׃

²⁵Pour out thy wrath upon the nations that know thee not, and upon the families that call not on thy name: for they have devoured Jacob, yea, they have devoured him and consumed him, and have laid waste his habitation.