1ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃
1Now all the publicans and sinners were drawing near unto him to hear him.
2וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃
2And both the Pharisees and the scribes murmured, saying, This man receiveth sinners, and eateth with them.
3וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃
3And he spake unto them this parable, saying,
4מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃
4What man of you, having a hundred sheep, and having lost one of them, doth not leave the ninety and nine in the wilderness, and go after that which is lost, until he find it?
5והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃
5And when he hath found it, he layeth it on his shoulders, rejoicing.
6ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃
6And when he cometh home, he calleth together his friends and his neighbors, saying unto them, Rejoice with me, for I have found my sheep which was lost.
7אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃
7I say unto you, that even so there shall be joy in heaven over one sinner that repenteth, [more] than over ninety and nine righteous persons, who need no repentance.
8או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃
8Or what woman having ten pieces of silver, if she lose one piece, doth not light a lamp, and sweep the house, and seek diligently until she find it?
9והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃
9And when she hath found it, she calleth together her friends and neighbors, saying, Rejoice with me, for I have found the piece which I had lost.
10כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃
10Even so, I say unto you, there is joy in the presence of the angels of God over one sinner that repenteth.
11ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃
11And he said, A certain man had two sons:
12ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃
12and the younger of them said to his father, Father, give me the portion of [thy] substance that falleth to me. And he divided unto them his living.
13ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃
13And not many days after, the younger son gathered all together and took his journey into a far country; and there he wasted his substance with riotous living.
14ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃
14And when he had spent all, there arose a mighty famine in that country; and he began to be in want.
15וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃
15And he went and joined himself to one of the citizens of that country; and he sent him into his fields to feed swine.
16ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃
16And he would fain have filled his belly with the husks that the swine did eat: and no man gave unto him.
17וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃
17But when he came to himself he said, How many hired servants of my father's have bread enough and to spare, and I perish here with hunger!
18אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃
18I will arise and go to my father, and will say unto him, Father, I have sinned against heaven, and in thy sight:
19ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃
19I am no more worthy to be called your son: make me as one of thy hired servants.
20ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃
20And he arose, and came to his father. But while he was yet afar off, his father saw him, and was moved with compassion, and ran, and fell on his neck, and kissed him.
21ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃
21And the son said unto him, Father, I have sinned against heaven, and in thy sight: I am no more worthy to be called thy son.
22ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃
22But the father said to his servants, Bring forth quickly the best robe, and put it on him; and put a ring on his hand, and shoes on his feet:
23והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃
23and bring the fatted calf, [and] kill it, and let us eat, and make merry:
24כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃
24for this my son was dead, and is alive again; he was lost, and is found. And they began to be merry.
25ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃
25Now his elder son was in the field: and as he came and drew nigh to the house, he heard music and dancing.
26ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃
26And he called to him one of the servants, and inquired what these things might be.
27ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃
27And he said unto him, Thy brother is come; and thy father hath killed the fatted calf, because he hath received him safe and sound.
28ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃
28But he was angry, and would not go in: and his father came out, and entreated him.
29ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃
29But he answered and said to his father, Lo, these many years do I serve thee, and I never transgressed a commandment of thine; and [yet] thou never gavest me a kid, that I might make merry with my friends:
30ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃
30but when this thy son came, who hath devoured thy living with harlots, thou killedst for him the fatted calf.
31ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃
31And he said unto him, Son, thou art ever with me, and all that is mine is thine.
32אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃
32But it was meet to make merry and be glad: for this thy brother was dead, and is alive [again]; and [was] lost, and is found.