¹אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃

¹Then there come to Jesus from Jerusalem Pharisees and scribes, saying,

²ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם׃

²Why do thy disciples transgress the tradition of the elders? for they wash not their hands when they eat bread.

³ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם׃

³And he answered and said unto them, Why do ye also transgress the commandment of God because of your tradition?

⁴כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

⁴For God said, Honor thy father and thy mother: and, He that speaketh evil of father or mother, let him die the death.

⁵ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו׃

⁵But ye say, whosoever shall say to his father or his mother, That wherewith thou mightest have been profited by me is given [to God];

⁶ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם׃

⁶he shall not honor his father. And ye have made void the word of God because of your tradition.

⁷חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃

⁷Ye hypocrites, well did Isaiah prophesy of you, saying,

⁸העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

⁸This people honoreth me with their lips; But their heart is far from me.

⁹ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

⁹But in vain do they worship me, Teaching [as their] doctrines the precepts of men.

¹⁰ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו׃

¹⁰And he called to him the multitude, and said unto them, Hear, and understand:

¹¹לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם׃

¹¹Not that which entereth into the mouth defileth the man; but that which proceedeth out of the mouth, this defileth the man.

¹²ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו׃

¹²Then came the disciples, and said unto him, Knowest thou that the Pharisees were offended, when they heard this saying?

¹³ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃

¹³But he answered and said, Every plant which my heavenly Father planted not, shall be rooted up.

¹⁴הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃

¹⁴Let them alone: they are blind guides. And if the blind guide the blind, both shall fall into a pit.

¹⁵ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה׃

¹⁵And Peter answered and said unto him, Declare unto us the parable.

¹⁶ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה׃

¹⁶And he said, Are ye also even yet without understanding?

¹⁷העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות׃

¹⁷Perceive ye not, that whatsoever goeth into the mouth passeth into the belly, and is cast out into the draught?

¹⁸אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם׃

¹⁸But the things which proceed out of the mouth come forth out of the heart; and they defile the man.

¹⁹כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃

¹⁹For out of the heart come forth evil thoughts, murders, adulteries, fornications, thefts, false witness, railings:

²⁰אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם׃

²⁰these are the things which defile the man; but to eat with unwashen hands defileth not the man.

²¹ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון׃

²¹And Jesus went out thence, and withdrew into the parts of Tyre and Sidon.

²²והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃

²²And behold, a Canaanitish woman came out from those borders, and cried, saying, Have mercy on me, O Lord, thou son of David; my daughter is grievously vexed with a demon.

²³והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃

²³But he answered her not a word. And his disciples came and besought him, saying, Send her away; for she crieth after us.

²⁴ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃

²⁴But he answered and said, I was not sent but unto the lost sheep of the house of Israel.

²⁵והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃

²⁵But she came and worshipped him, saying, Lord, help me.

²⁶ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

²⁶And he answered and said, It is not meet to take the children's bread and cast it to the dogs.

²⁷ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם׃

²⁷But she said, Yea, Lord: for even the dogs eat of the crumbs which fall from their masters' table.

²⁸ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃

²⁸Then Jesus answered and said unto her, O woman, great is thy faith: be it done unto thee even as thou wilt. And her daughter was healed from that hour.

²⁹ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃

²⁹And Jesus departed thence, and came nigh unto the sea of Galilee; and he went up into the mountain, and sat there.

³⁰ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃

³⁰And there came unto him great multitudes, having with them the lame, blind, dumb, maimed, and many others, and they cast them down at this feet; and he healed them:

³¹ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃

³¹insomuch that the multitude wondered, when they saw the dumb speaking, the maimed whole, and lame walking, and the blind seeing: and they glorified the God of Israel.

³²ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך׃

³²And Jesus called unto him his disciples, and said, I have compassion on the multitude, because they continue with me now three days and have nothing to eat: and I would not send them away fasting, lest haply they faint on the way.

³³ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃

³³And the disciples say unto him, Whence should we have so many loaves in a desert place as to fill so great a multitude?

³⁴ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃

³⁴And Jesus said unto them, How many loaves have ye? And they said, Seven, and a few small fishes.

³⁵ויצו את המון העם לשבת לארץ׃

³⁵And he commanded the multitude to sit down on the ground;

³⁶ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃

³⁶and he took the seven loaves and the fishes; and he gave thanks and brake, and gave to the disciples, and the disciples to the multitudes.

³⁷ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃

³⁷And they all ate, and were filled: and they took up that which remained over of the broken pieces, seven baskets full.

³⁸והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃

³⁸And they that did eat were four thousand men, besides women and children.

³⁹וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא׃

³⁹And he sent away the multitudes, and entered into the boat, and came into the borders of Magadan.