1כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו׃
1For the kingdom of heaven is like unto a man that was a householder, who went out early in the morning to hire laborers into his vineyard.
2והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו׃
2And when he had agreed with the laborers for a shilling a day, he sent them into his vineyard.
3ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃
3And he went out about the third hour, and saw others standing in the marketplace idle;
4ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו׃
4and to them he said, Go ye also into the vineyard, and whatsoever is right I will give you. And they went their way.
5ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃
5Again he went out about the sixth and the ninth hour, and did likewise.
6ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום׃
6And about the eleventh [hour] he went out, and found others standing; and he saith unto them, Why stand ye here all the day idle?
7ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם׃
7They say unto him, Because no man hath hired us. He saith unto them, Go ye also into the vineyard.
8ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃
8And when even was come, the lord of the vineyard saith unto his steward, Call the laborers, and pay them their hire, beginning from the last unto the first.
9ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃
9And when they came that [were hired] about the eleventh hour, they received every man a shilling.
10ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד׃
10And when the first came, they supposed that they would receive more; and they likewise received every man a shilling.
11ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר׃
11And when they received it, they murmured against the householder,
12אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו׃
12saying, These last have spent [but] one hour, and thou hast made them equal unto us, who have borne the burden of the day and the scorching heat.
13ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי׃
13But he answered and said to one of them, Friend, I do thee no wrong: didst not thou agree with me for a shilling?
14קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך׃
14Take up that which is thine, and go thy way; it is my will to give unto this last, even as unto thee.
15הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי׃
15Is it not lawful for me to do what I will with mine own? or is thine eye evil, because I am good?
16ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
16So the last shall be first, and the first last.
17ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך׃
17And as Jesus was going up to Jerusalem, he took the twelve disciples apart, and on the way he said unto them,
18הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות׃
18Behold, we go up to Jerusalem; and the Son of man shall be delivered unto the chief priests and scribes; and they shall condemn him to death,
19ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום׃
19and shall deliver him unto the Gentiles to mock, and to scourge, and to crucify: and the third day he shall be raised up.
20אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר׃
20Then came to him the mother of the sons of Zebedee with her sons, worshipping [him], and asking a certain thing of him.
21ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך׃
21And he said unto her, What wouldest thou? She saith unto him, Command that these my two sons may sit, one on thy right hand, and one on thy left hand, in thy kingdom.
22ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל׃
22But Jesus answered and said, Ye know not what ye ask. Are ye able to drink the cup that I am about to drink? They say unto him, We are able.
23ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי׃
23He saith unto them, My cup indeed ye shall drink: but to sit on my right hand, and on [my] left hand, is not mine to give; but [it is for them] for whom it hath been prepared of my Father.
24ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים׃
24And when the ten heard it, they were moved with indignation concerning the two brethren.
25וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם׃
25But Jesus called them unto him, and said, Ye know that the rulers of the Gentiles lord it over them, and their great ones exercise authority over them.
26ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת׃
26Not so shall it be among you: but whosoever would become great among you shall be your minister;
27והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד׃
27and whosoever would be first among you shall be your servant:
28כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים׃
28even as the Son of man came not to be ministered unto, but to minister, and to give his life a ransom for many.
29ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב׃
29And as they went out from Jericho, a great multitude followed him.
30והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד׃
30And behold, two blind men sitting by the way side, when they heard that Jesus was passing by, cried out, saying, Lord, have mercy on us, thou son of David.
31ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד׃
31And the multitude rebuked them, that they should hold their peace: but they cried out the more, saying, Lord, have mercy on us, thou son of David.
32ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם׃
32And Jesus stood still, and called them, and said, What will ye that I should do unto you?
33ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו׃
33They say unto him, Lord, that our eyes may be opened.
34ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו׃
34And Jesus, being moved with compassion, touched their eyes; and straightway they received their sight, and followed him.