¹אל נקמות יהוה אל נקמות הופיע׃

¹O Jehovah, thou God to whom vengeance belongeth, Thou God to whom vengeance belongeth, shine forth.

²הנשא שפט הארץ השב גמול על גאים׃

²Lift up thyself, thou judge of the earth: Render to the proud [their] desert.

³עד מתי רשעים יהוה עד מתי רשעים יעלזו׃

³Jehovah, how long shall the wicked, How long shall the wicked triumph?

⁴יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און׃

⁴They prate, they speak arrogantly: All the workers of iniquity boast themselves.

⁵עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃

⁵They break in pieces thy people, O Jehovah, And afflict thy heritage.

⁶אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃

⁶They slay the widow and the sojourner, And murder the fatherless.

⁷ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב׃

⁷And they say, Jehovah will not see, Neither will the God of Jacob consider.

⁸בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו׃

⁸Consider, ye brutish among the people; And ye fools, when will ye be wise?

⁹הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט׃

⁹He that planted the ear, shall he not hear? He that formed the eye, shall he not see?

¹⁰היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׃

¹⁰He that chastiseth the nations, shall not he correct, [Even] he that teacheth man knowledge?

¹¹יהוה ידע מחשבות אדם כי המה הבל׃

¹¹Jehovah knoweth the thoughts of man, That they are vanity.

¹²אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃

¹²Blessed is the man whom thou chastenest, O Jehovah, And teachest out of thy law;

¹³להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃

¹³That thou mayest give him rest from the days of adversity, Until the pit be digged for the wicked.

¹⁴כי לא יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב׃

¹⁴For Jehovah will not cast off his people, Neither will he forsake his inheritance.

¹⁵כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב׃

¹⁵For judgment shall return unto righteousness; And all the upright in heart shall follow it.

¹⁶מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און׃

¹⁶Who will rise up for me against the evil-doers? Who will stand up for me against the workers of iniquity?

¹⁷לולי יהוה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי׃

¹⁷Unless Jehovah had been my help, My soul had soon dwelt in silence.

¹⁸אם אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃

¹⁸When I said, My foot slippeth; Thy lovingkindness, O Jehovah, held me up.

¹⁹ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי׃

¹⁹In the multitude of my thoughts within me Thy comforts delight my soul.

²⁰היחברך כסא הוות יצר עמל עלי חק׃

²⁰Shall the throne of wickedness have fellowship with thee, Which frameth mischief by statute?

²¹יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו׃

²¹They gather themselves together against the soul of the righteous, And condemn the innocent blood.

²²ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי׃

²²But Jehovah hath been my high tower, And my God the rock of my refuge.

²³וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו׃

²³And he hath brought upon them their own iniquity, And will cut them off in their own wickedness; Jehovah our God will cut them off.