¹וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃

¹And when the day of Pentecost was now accomplishing, they were all together in one place.

²ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃

²And there came suddenly a sound out of heaven as of a violent impetuous blowing, and filled all the house where they were sitting.

³ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃

³And there appeared to them parted tongues, as of fire, and it sat upon each one of them.

⁴וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃

⁴And they were all filled with [the] Holy Spirit, and began to speak with other tongues as the Spirit gave to them to speak forth.

⁵ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃

⁵Now there were dwelling at Jerusalem Jews, pious men, from every nation of those under heaven.

⁶ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃

⁶But the rumour of this having spread, the multitude came together and were confounded, because each one heard them speaking in his own dialect.

⁷וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה׃

⁷And all were amazed and wondered, saying, Behold, are not all these who are speaking Galilaeans?

⁸ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו׃

⁸and how do *we* hear [them] each in our own dialect in which we have been born,

⁹פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃

⁹Parthians, and Medes, and Elamites, and those who inhabit Mesopotamia, and Judaea, and Cappadocia, Pontus and Asia,

¹⁰פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים׃

¹⁰both Phrygia and Pamphylia, Egypt, and the parts of Libya which adjoin Cyrene, and the Romans sojourning [here], both Jews and proselytes,

¹¹כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃

¹¹Cretans and Arabians, we hear them speaking in our own tongues the great things of God?

¹²וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת׃

¹²And they were all amazed and in perplexity, saying one to another, What would this mean?

¹³ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה׃

¹³But others mocking said, They are full of new wine.

¹⁴אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי׃

¹⁴But Peter, standing up with the eleven, lifted up his voice and spoke forth to them, Men of Judaea, and all ye inhabitants of Jerusalem, let this be known to you, and give heed to my words:

¹⁵כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃

¹⁵for these are not full of wine, as *ye* suppose, for it is the third hour of the day;

¹⁶אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא׃

¹⁶but this is that which was spoken through the prophet Joel,

¹⁷והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃

¹⁷And it shall be in the last days, saith God, [that] I will pour out of my Spirit upon all flesh; and your sons and your daughters shall prophesy, and your young men shall see visions, and your elders shall dream with dreams;

¹⁸וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו׃

¹⁸yea, even upon my bondmen and upon my bondwomen in those days will I pour out of my Spirit, and they shall prophesy.

¹⁹ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃

¹⁹And I will give wonders in the heaven above and signs on the earth below, blood, and fire, and vapour of smoke:

²⁰השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃

²⁰the sun shall be changed to darkness and the moon to blood, before the great and gloriously appearing day of [the] Lord come.

²¹והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט׃

²¹And it shall be that whosoever shall call upon the name of [the] Lord shall be saved.

²²אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם׃

²²Men of Israel, hear these words: Jesus the Nazaraean, a man borne witness to by God to you by works of power and wonders and signs, which God wrought by him in your midst, as yourselves know

²³אתו הנמסר על פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקום לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו׃

²³-- him, given up by the determinate counsel and foreknowledge of God, ye, by [the] hand of lawless [men], have crucified and slain.

²⁴והאלהים הקימו מן המתים בהתיר את חבלי המות באשר נמנע מן המות לעצר אתו׃

²⁴Whom God has raised up, having loosed the pains of death, inasmuch as it was not possible that he should be held by its power;

²⁵כי דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט׃

²⁵for David says as to him, I foresaw the Lord continually before me, because he is at my right hand that I may not be moved.

²⁶לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח׃

²⁶Therefore has my heart rejoiced and my tongue exulted; yea more, my flesh also shall dwell in hope,

²⁷כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת׃

²⁷for thou wilt not leave my soul in hades, nor wilt thou give thy gracious one to see corruption.

²⁸תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את פניך׃

²⁸Thou hast made known to me [the] paths of life, thou wilt fill me with joy with thy countenance.

²⁹אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה׃

²⁹Brethren, let it be allowed to speak with freedom to you concerning the patriarch David, that he has both died and been buried, and his monument is amongst us unto this day.

³⁰והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו׃

³⁰Being therefore a prophet, and knowing that God had sworn to him with an oath, of the fruit of his loins to set upon his throne;

³¹לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת׃

³¹he, seeing [it] before, spoke concerning the resurrection of the Christ, that neither has he been left in hades nor his flesh seen corruption.

³²את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו׃

³²This Jesus has God raised up, whereof all *we* are witnesses.

³³ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים׃

³³Having therefore been exalted by the right hand of God, and having received of the Father the promise of the Holy Spirit, he has poured out this which *ye* behold and hear.

³⁴כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

³⁴For David has not ascended into the heavens, but he says himself, The Lord said unto my Lord, Sit at my right hand

³⁵עד אשית איביך הדם לרגליך׃

³⁵until I have put thine enemies [to be] the footstool of thy feet.

³⁶לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃

³⁶Let the whole house of Israel therefore know assuredly that God has made him, this Jesus whom *ye* have crucified, both Lord and Christ.

³⁷ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃

³⁷And having heard [it] they were pricked in heart, and said to Peter and the other apostles, What shall we do, brethren?

³⁸ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש׃

³⁸And Peter said to them, Repent, and be baptised, each one of you, in the name of Jesus Christ, for remission of sins, and ye will receive the gift of the Holy Spirit.

³⁹כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו׃

³⁹For to you is the promise and to your children, and to all who [are] afar off, as many as [the] Lord our God may call.

⁴⁰ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה׃

⁴⁰And with many other words he testified and exhorted them, saying, Be saved from this perverse generation.

⁴¹ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃

⁴¹Those then who had accepted his word were baptised; and there were added in that day about three thousand souls.

⁴²ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה׃

⁴²And they persevered in the teaching and fellowship of the apostles, in breaking of bread and prayers.

⁴³ותפל אימה על כל נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים׃

⁴³And fear was upon every soul, and many wonders and signs took place through the apostles' means.

⁴⁴וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתפות׃

⁴⁴And all that believed were together, and had all things common,

⁴⁵ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו׃

⁴⁵and sold their possessions and substance, and distributed them to all, according as any one might have need.

⁴⁶ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית׃

⁴⁶And every day, being constantly in the temple with one accord, and breaking bread in [the] house, they received their food with gladness and simplicity of heart,

⁴⁷ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים׃

⁴⁷praising God, and having favour with all the people; and the Lord added [to the assembly] daily those that were to be saved.