¹וכאשר נגמר הדין כי נעבר באניה אל איטליא מסרו את פולוס ומקצת אסירים אחרים אל שר המאה לגדוד אגוסטוס ושמו יוליוס׃

¹But when it had been determined that we should sail to Italy, they delivered up Paul and certain other prisoners to a centurion, by name Julius, of Augustus' company.

²ונרד אל אניה אדרמטית נכנים לבוא על פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן תסלוניקי׃

²And going on board a ship of Adramyttium about to navigate by the places along Asia, we set sail, Aristarchus, a Macedonian of Thessalonica, being with us.

³וממחרת הגענו אל צידון ויוליוס עשה עם פולוס חסד וינח לו ללכת אל מידעיו להעזר בידם׃

³And the next day we arrived at Sidon. And Julius treated Paul kindly and suffered him to go to his friends and refresh himself.

⁴ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו׃

⁴And setting sail thence we sailed under the lee of Cyprus, because the winds were contrary.

⁵ונעבר את הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל מורא אשר בלוקיא׃

⁵And having sailed over the waters of Cilicia and Pamphylia we came to Myra in Lycia:

⁶וימצא שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה׃

⁶and there the centurion having found a ship of Alexandria sailing to Italy, he made us go on board her.

⁷והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל היבשה ונעבר מצד לקריטי על פני הר סלמוני׃

⁷And sailing slowly for many days, and having with difficulty got abreast of Cnidus, the wind not suffering us, we sailed under the lee of Crete abreast of Salmone;

⁸ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד נקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא׃

⁸and coasting it with difficulty we came to a certain place called Fair Havens, near to which was [the] city of Lasaea.

⁹ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם הצום כבר עבר ויזהר אתם פולוס׃

⁹And much time having now been spent, and navigation being already dangerous, because the fast also was already past, Paul counselled them,

¹⁰ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם גם לנפשותינו׃

¹⁰saying, Men, I perceive that the navigation will be with disaster and much loss, not only of the cargo and the ship, but also of our lives.

¹¹ושר המאה לא שמע אל דברי פולוס כי אם אל רב החבל ואל בעל האניה׃

¹¹But the centurion believed rather the helmsman and the shipowner than what was said by Paul.

¹²ובאשר החוף איננו טוב לעמד בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה׃

¹²And the harbour being ill adapted to winter in, the most counselled to set sail thence, if perhaps they might reach Phoenice to winter in, a port of Crete looking north-east and south-east.

¹³ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי׃

¹³And [the] south wind blowing gently, supposing that they had gained their object, having weighed anchor they sailed close in shore along Crete.

¹⁴ויהי כמעט אחרי כן ותפגע בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון׃

¹⁴But not long after there came down it a hurricane called Euroclydon.

¹⁵ותטרף האניה ולא יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף׃

¹⁵And the ship being caught and driven, and not able to bring her head to the wind, letting her go we were driven [before it].

¹⁶ותרץ האניה אל עבר אי קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה׃

¹⁶But running under the lee of a certain island called Clauda, we were with difficulty able to make ourselves masters of the boat;

¹⁷ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את כל אשר השיגה ידם ויחשבו את דפני האניה ומיראתם פן יפלו אל בין רכסי החול הורידו את כלי המפרש וכה נדפו׃

¹⁷which having hoisted up, they used helps, frapping the ship; and fearing lest they should run into Syrtis and run aground, and having lowered the gear they were so driven.

¹⁸ויהי הסער הולך וסער עלינו וממחרת הטילו את המעמסה אל הים׃

¹⁸But the storm being extremely violent on us, on the next day they threw cargo overboard,

¹⁹וביום השלישי הטלנו בידינו את כלי האניה אל הים׃

¹⁹and on the third day with their own hands they cast away the ship furniture.

²⁰ויהי ימים רבים גם השמש גם הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד מאד ותכרת ממנו כל תקות ישועה׃

²⁰And neither sun nor stars appearing for many days, and no small storm lying on us, in the end all hope of our being saved was taken away.

²¹ופולוס עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם׃

²¹And when they had been a long while without taking food, Paul then standing up in the midst of them said, Ye ought, O men, to have hearkened to me, and not have made sail from Crete and have gained this disaster and loss.

²²ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה׃

²²And now I exhort you to be of good courage, for there shall be no loss at all of life of [any] of you, only of the ship.

²³כי בלילה הזה נצב עלי מלאך האלהים אשר לו אנכי ואשר אני עבד אתו׃

²³For an angel of the God, whose I am and whom I serve, stood by me this night,

²⁴ויאמר אל תירא פולוס עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן לך האלהים את כל ההלכים אתך באניה׃

²⁴saying, Fear not, Paul; thou must stand before Caesar; and behold, God has granted to thee all those that sail with thee.

²⁵על כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לאלהים כי כן יהיה כאשר נאמר אלי׃

²⁵Wherefore be of good courage, men, for I believe God that thus it shall be, as it has been said to me.

²⁶אך השלך נשלך אל אחד האיים׃

²⁶But we must be cast ashore on a certain island.

²⁷ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי קרבה להם יבשת׃

²⁷And when the fourteenth night was come, we being driven about in Adria, towards the middle of the night the sailors supposed that some land neared them,

²⁸ויורידו את האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את האנך וימצאו קומות חמש עשרה׃

²⁸and having sounded found twenty fathoms, and having gone a little farther and having again sounded they found fifteen fathoms;

²⁹וייראו פן יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל אחורי האניה ארבעה עוגינים אל הים ויכספו לאור היום׃

²⁹and fearing lest we should be cast on rocky places, casting four anchors out of the stern, they wished that day were come.

³⁰והמלחים בקשו לברח מן האניה ויורידו את העברה אל הים באמרם כי יש את נפשם לשלח עוגינים גם מראש האניה׃

³⁰But the sailors wishing to flee out of the ship, and having let down the boat into the sea under pretext of being about to carry out anchors from the prow,

³¹ויאמר פולוס אל שר המאה ואל אנשי הצבא לאמר אם אלה לא ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע׃

³¹Paul said to the centurion and the soldiers, Unless these abide in the ship *ye* cannot be saved.

³²ויקצצו אנשי הצבא את חבלי העברה ויתנוה לנפול׃

³²Then the soldiers cut away the ropes of the boat and let her fall.

³³והבקר טרם יאור ופולוס מבקש מכלם לטעם לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה׃

³³And while it was drawing on to daylight, Paul exhorted them all to partake of food, saying, Ye have passed the fourteenth day watching in expectation without taking food.

³⁴על כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא יפל משערת ראשו ארצה׃

³⁴Wherefore I exhort you to partake of food, for this has to do with your safety; for not a hair from the head of any one of you shall perish.

³⁵הוא דבר את הדברים האלה והוא לקח את הלחס ויודה לאלהים לפני כלם ויבצע ויחל לאכל׃

³⁵And, having said these things and taken a loaf, he gave thanks to God before all, and having broken it began to eat.

³⁶ויאמץ לב כלם ויטעמו אכל גם המה׃

³⁶And all taking courage, themselves also took food.

³⁷ואנחנו כל נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש׃

³⁷And we were in the ship, all the souls, two hundred and seventy-six.

³⁸ויאכלו לשבעה ויקלו מעל האניה ויטילו את הצדה אל הים׃

³⁸And having satisfied themselves with food, they lightened the ship, casting out the wheat into the sea.

³⁹הבקר אור ולא הכירו את הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את האניה אם יוכלו׃

³⁹And when it was day they did not recognise the land; but they perceived a certain bay having a strand, on which they were minded, if they should be able, to run the ship ashore;

⁴⁰ויגדעו את העוגינים ויעזבום לים ויתירו גם את מיתרי המנהיג ויפרשו מפרש התרן אל פני הרוח ויבקשו לבא אל החוף׃

⁴⁰and, having cast off the anchors, they left [them] in the sea, at the same time loosening the lashings of the rudders, and hoisting the foresail to the wind, they made for the strand.

⁴¹ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים׃

⁴¹And falling into a place where two seas met they ran the ship aground, and the prow having stuck itself fast remained unmoved, but the stern was broken by the force of the waves.

⁴²ותהי עצת אנשי הצבא להמית את האסירים פן ישחה איש מהם וימלט׃

⁴²And [the] counsel of the soldiers was that they should kill the prisoners, lest any one should swim off and escape.

⁴³ושר המאה חפץ להציל את פולוס וינא את עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על קרשים ואלה על שברי האניה׃

⁴³But the centurion, desirous of saving Paul, hindered them of their purpose, and commanded those who were able to swim, casting themselves first [into the sea], to get out on land;

⁴⁴ויהי כן וימלטו כלם אל היבשה׃

⁴⁴and the rest, some on boards, some on some of the things [that came] from the ship; and thus it came to pass that all got safe to land.