¹ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שפירה מכר את אחזתו׃

¹But a certain man, Ananias by name, with Sapphira his wife, sold a possession,

²ויקח מן המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים׃

²and put aside for himself part of the price, [his] wife also being privy to it; and having brought a certain part, laid it at the feet of the apostles.

³ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה׃

³But Peter said, Ananias, why has Satan filled thy heart that thou shouldest lie to the Holy Spirit, and put aside for thyself a part of the price of the estate?

⁴הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃

⁴While it remained did it not remain to *thee*? and sold, was [it not] in thine own power? Why is it that thou hast purposed this thing in thine heart? Thou hast not lied to men, but to God.

⁵וכשמע חנניה את הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל השמעים׃

⁵And Ananias, hearing these words, fell down and expired. And great fear came upon all who heard [it].

⁶ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו׃

⁶And the young men, rising up, swathed him up for burial, and having carried him out, buried him.

⁷ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה׃

⁷And it came to pass about three hours afterwards, that his wife, not knowing what had happened, came in.

⁸ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי לי הבמחיר הזה מכרתם את השדה ותאמר כן במחיר הזה׃

⁸And Peter answered her, Tell me if ye gave the estate for so much? And she said, Yes, for so much.

⁹ויאמר פטרוס אליה למה זה נועדתם לנסות את רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את אישך ונשאו אתך החוצה׃

⁹And Peter said to her, Why [is it] that ye have agreed together to tempt the Spirit of [the] Lord? Lo, the feet of those that have buried thy husband [are] at the door, and they shall carry thee out.

¹⁰ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה׃

¹⁰And she fell down immediately at his feet and expired. And when the young men came in they found her dead; and, having carried her out, they buried her by her husband.

¹¹ותהי יראה גדולה על כל הקהל ועל כל השמעים את אלה׃

¹¹And great fear came upon all the assembly, and upon all who heard these things.

¹²ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של שלמה׃

¹²And by the hands of the apostles were many signs and wonders done among the people; (and they were all with one accord in Solomon's porch,

¹³ומן האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך הוקיר אתם העם׃

¹³but of the rest durst no man join them, but the people magnified them;

¹⁴אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל האדון אנשים ונשים הרבה מאד׃

¹⁴and believers were more than ever added to the Lord, multitudes both of men and women;)

¹⁵עד כי נשאו את החולים אל הרחבות וישימום על מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך צלו על אחד מהם׃

¹⁵so that they brought out the sick into the streets and put [them] on beds and couches, that at least the shadow of Peter, when he came, might overshadow some one of them.

¹⁶וגם המון עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם׃

¹⁶And the multitude also of the cities round about came together to Jerusalem, bringing sick persons and persons beset by unclean spirits, who were all healed.

¹⁷ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה׃

¹⁷And the high priest rising up, and all they that were with him, which is the sect of the Sadducees, were filled with wrath,

¹⁸וישלחו יד בשליחים ויתנום במשמר העיר׃

¹⁸and laid hands on the apostles and put them in the public prison.

¹⁹ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את דלתי בית הכלא ויוציאם לאמר׃

¹⁹But an angel of [the] Lord during the night opened the doors of the prison, and leading them out, said,

²⁰לכו והתיצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה׃

²⁰Go ye and stand and speak in the temple to the people all the words of this life.

²¹והם כשמעם את זאת באו אל המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל הסנהדרין ואל כל זקני בני ישראל וישלחו אל בית האסורים להביא אתם׃

²¹And when they heard it, they entered very early into the temple and taught. And when the high priest was come, and they that were with him, they called together the council and all the elderhood of the sons of Israel, and sent to the prison to have them brought.

²²וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר׃

²²And when the officers were come, they did not find them in the prison; and returned and reported

²³את בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על הדלתות וכאשר פתחנו לא נמצא בו אדם׃

²³saying, We found the prison shut with all security, and the keepers standing at the doors; but when we had opened [them], within we found no one.

²⁴ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה׃

²⁴And when they heard these words, both the priest and the captain of the temple and the chief priests were in perplexity as to them, what this would come to.

²⁵ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את העם׃

²⁵And some one coming reported to them, Lo, the men whom ye put in the prison are in the temple, standing and teaching the people.

²⁶וילך שמה הנגיד עם משרתיו ויקחם אך לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו׃

²⁶Then the captain, having gone with the officers, brought them, not with violence, for they feared the people, lest they should be stoned.

²⁷ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר׃

²⁷And they bring them and set them in the council. And the high priest asked them,

²⁸הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את דמי האיש הזה׃

²⁸saying, We strictly enjoined you not to teach in this name: and lo, ye have filled Jerusalem with your doctrine, and purpose to bring upon us the blood of this man.

²⁹ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם׃

²⁹But Peter answering, and the apostles, said, God must be obeyed rather than men.

³⁰אלהי אבותינו הקים את ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על העץ׃

³⁰The God of our fathers has raised up Jesus, whom *ye* have slain, having hanged on a cross.

³¹את זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים׃

³¹Him has God exalted by his right hand as leader and saviour, to give repentance to Israel and remission of sins.

³²ואנחנו עדיו על אלה וגם רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו׃

³²And *we* are [his] witnesses of these things, and the Holy Spirit also, which God has given to those that obey him.

³³ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם׃

³³But they, when they heard [these things], were cut to the heart, and took counsel to kill them.

³⁴ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט׃

³⁴But a certain [man], a Pharisee, named Gamaliel, a teacher of the law, held in honour of all the people, rose up in the council, and commanded to put the men out for a short while,

³⁵ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם׃

³⁵and said to them, Men of Israel, take heed to yourselves as regards these men what ye are going to do;

³⁶כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃

³⁶for before these days Theudas rose up, alleging himself to be somebody, to whom a number of men, about four hundred, were joined; who was slain, and all, as many as obeyed him, were dispersed and came to nothing.

³⁷ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו׃

³⁷After him rose Judas the Galilean in the days of the census, and drew away [a number of] people after him; and *he* perished, and all, as many as obeyed him, were scattered abroad.

³⁸ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר׃

³⁸And now I say to you, Withdraw from these men and let them alone, for if this counsel or this work have its origin from men, it will be destroyed;

³⁹ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים׃

³⁹but if it be from God, ye will not be able to put them down, lest ye be found also fighters against God.

⁴⁰וישמעו אליו ויקראו את השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם׃

⁴⁰And they listened to his advice; and having called the apostles, they beat them, and enjoined them not to speak in the name of Jesus, and dismissed them.

⁴¹ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על כי זכו לשאת על שמו כלמה׃

⁴¹They therefore went their way from [the] presence of the council, rejoicing that they were counted worthy to be dishonoured for the name.

⁴²וכל היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את בשורת ישוע המשיח׃

⁴²And every day, in the temple and in the houses, they ceased not teaching and announcing the glad tidings that Jesus [was] the Christ.