1ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר׃
1And it came to pass at the end of two full years, that Pharaoh dreamed, and behold, he stood by the river.
2והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃
2And behold, there came up out of the river seven kine, fine-looking and fat-fleshed, and they fed in the reed-grass.
3והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר׃
3And behold, seven other kine came up after them out of the river, bad-looking and lean-fleshed, and stood by the kine on the bank of the river.
4ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃
4And the kine that were bad-looking and lean-fleshed ate up the seven kine that were fine-looking and fat. And Pharaoh awoke.
5ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃
5And he slept and dreamed the second time; and behold, seven ears of corn grew up on one stalk, fat and good.
6והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃
6And behold, seven ears, thin and parched with the east wind, sprung up after them.
7ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃
7And the thin ears devoured the seven fat and full ears. And Pharaoh awoke; and behold, it was a dream.
8ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה׃
8And it came to pass in the morning, that his spirit was troubled; and he sent and called for all the scribes of Egypt, and all the sages who were therein, and Pharaoh told them his dream; but [there was] none to interpret them to Pharaoh.
9וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום׃
9Then spoke the chief of the cup-bearers to Pharaoh, saying, I remember mine offences this day.
10פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃
10Pharaoh was wroth with his bondmen, and put me in custody into the captain of the life-guard's house, me and the chief of the bakers.
11ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃
11And we dreamed a dream in one night, I and he; we dreamed each according to the interpretation of his dream.
12ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר׃
12And there was there with us a Hebrew youth, a bondman of the captain of the life-guard, to whom we told [them], and he interpreted to us our dreams; to each he interpreted according to his dream.
13ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה׃
13And it came to pass, just as he interpreted to us, so it came about: me has he restored to my office, and him he hanged.
14וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה׃
14Then Pharaoh sent and called Joseph; and they brought him hastily out of the dungeon. And he shaved [himself], and changed his clothes, and came in to Pharaoh.
15ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃
15And Pharaoh said to Joseph, I have dreamt a dream, and there is none to interpret it. And I have heard say of thee, thou understandest a dream to interpret it.
16ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה׃
16And Joseph answered Pharaoh, saying, It is not in me: God will give Pharaoh an answer of peace.
17וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר׃
17And Pharaoh said to Joseph, In my dream, behold, I stood on the bank of the river.
18והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃
18And behold, there came up out of the river seven kine, fat-fleshed and of fine form, and they fed in the reed-grass.
19והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע׃
19And behold, seven other kine came up after them, poor, and very ill-formed, and lean-fleshed -- such as I never saw in all the land of Egypt for badness.
20ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃
20And the lean and bad kine ate up the seven first fat kine;
21ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃
21and they came into their belly, and it could not be known that they had come into their belly; and their look was bad, as at the beginning. And I awoke.
22וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃
22And I saw in my dream, and behold, seven ears came up on one stalk, full and good.
23והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃
23And behold, seven ears, withered, thin, parched with the east wind, sprung up after them;
24ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי׃
24and the thin ears devoured the seven good ears. And I told it to the scribes; but there was none to make it known to me.
25ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃
25And Joseph said to Pharaoh, The dream of Pharaoh is one. What God will do he has made known to Pharaoh.
26שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃
26The seven fine kine are seven years; and the seven good ears are seven years: the dream is one.
27ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃
27And the seven lean and bad kine that came up after them are seven years; and the seven empty ears, parched with the east wind, will be seven years of famine.
28הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה׃
28This is the word which I have spoken to Pharaoh: what God is about to do he has let Pharaoh see.
29הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים׃
29Behold, there come seven years of great plenty throughout the land of Egypt.
30וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ׃
30And there will arise after them seven years of famine; and all the plenty will be forgotten in the land of Egypt, and the famine will waste away the land.
31ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד׃
31And the plenty will not be known afterwards in the land by reason of that famine; for it will be very grievous.
32ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃
32And as regards the double repetition of the dream to Pharaoh, it is that the thing is established by God, and God will hasten to do it.
33ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים׃
33And now let Pharaoh look himself out a man discreet and wise, and set him over the land of Egypt.
34יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע׃
34Let Pharaoh do [this]: let him appoint overseers over the land, and take the fifth part of the land of Egypt during the seven years of plenty,
35ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו׃
35and let them gather all the food of these coming good years, and lay up corn under the hand of Pharaoh, for food in the cities, and keep [it].
36והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב׃
36And let the food be as store for the land for the seven years of famine, which will be in the land of Egypt, that the land perish not through the famine.
37וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו׃
37And the word was good in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of all his bondmen.
38ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃
38And Pharaoh said to his bondmen, Shall we find [one] as this, a man in whom the Spirit of God is?
39ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך׃
39And Pharaoh said to Joseph, Since God has made all this known to thee, there is none [so] discreet and wise as thou.
40אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך׃
40Thou shalt be over my house, and according to thy commandment shall all my people regulate themselves; only concerning the throne will I be greater than thou.
41ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים׃
41And Pharaoh said to Joseph, See, I have set thee over all the land of Egypt.
42ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו׃
42And Pharaoh took off his ring from his hand, and put it on Joseph's hand, and arrayed him in clothes of byssus, and put a gold chain on his neck.
43וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים׃
43And he caused him to ride in the second chariot that he had; and they cried before him, Bow the knee! and he set him over all the land of Egypt.
44ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים׃
44And Pharaoh said to Joseph, I am Pharaoh; and without thee shall no man lift up his hand or his foot in all the land of Egypt.
45ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים׃
45And Pharaoh called Joseph's name Zaphnath-paaneah, and gave him as wife Asnath the daughter of Potipherah the priest in On. And Joseph went out over the land of Egypt.
46ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים׃
46And Joseph was thirty years old when he stood before Pharaoh king of Egypt. And Joseph went out from Pharaoh, and passed through the whole land of Egypt.
47ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃
47And in the seven years of plenty the land brought forth by handfuls.
48ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃
48And he gathered up all the food of the seven years that was in the land of Egypt, and put the food in the cities; the food of the fields of the city, which were round about it, he laid up in it.
49ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר׃
49And Joseph laid up corn as sand of the sea exceeding much, until they left off numbering; for it was without number.
50וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און׃
50And to Joseph were born two sons before the year of famine came, whom Asnath the daughter of Potipherah the priest in On bore to him.
51ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי׃
51And Joseph called the name of the firstborn Manasseh -- For God has made me forget all my toil, and all my father's house.
52ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי׃
52And the name of the second he called Ephraim -- For God has caused me to be fruitful in the land of my affliction.
53ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃
53And the seven years of plenty that were in the land of Egypt were ended;
54ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם׃
54and the seven years of the dearth began to come, according as Joseph had said. And there was dearth in all lands; but in all the land of Egypt there was bread.
55ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו׃
55And all the land of Egypt suffered from the dearth. And the people cried to Pharaoh for bread; and Pharaoh said to all the Egyptians, Go to Joseph: what he says to you, that do.
56והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃
56And the famine was on all the earth. And Joseph opened every place in which there was [provision], and sold grain to the Egyptians; and the famine was grievous in the land of Egypt.
57וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ׃
57And all countries came into Egypt to Joseph, to buy [grain], because the famine was grievous on the whole earth.