¹הוי החקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו׃

¹Woe unto them that decree iniquitous decrees, and to the writers that prescribe oppression,

²להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו׃

²to turn away the poor from judgment, and to take away the right from the afflicted of my people; that widows may be their prey, and that they may rob the fatherless!

³ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃

³And what will ye do in the day of visitation, and in the sudden destruction [which] shall come from far? To whom will ye flee for help, and where will ye leave your glory?

⁴בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃

⁴They can but crouch under the prisoners, and they shall fall under the slain. For all this his anger is not turned away, and his hand is stretched out still.

⁵הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי׃

⁵Ah! the Assyrian! the rod of mine anger! and the staff in their hand is mine indignation.

⁶בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז ולשימו מרמס כחמר חוצות׃

⁶I will send him against a hypocritical nation, and against the people of my wrath will I give him a charge; to take the spoil, and to seize the prey, and to tread them down like the mire of the streets.

⁷והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃

⁷But he meaneth not so, neither doth his heart think so; for it is in his heart to extirpate and cut off nations not a few.

⁸כי יאמר הלא שרי יחדו מלכים׃

⁸For he saith, Are not my princes all kings?

⁹הלא ככרכמיש כלנו אם לא כארפד חמת אם לא כדמשק שמרון׃

⁹Is not Calno as Karkemish? Is not Hamath as Arpad? Is not Samaria as Damascus?

¹⁰כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלם ומשמרון׃

¹⁰As my hand hath found the kingdoms of the idols, -- and their graven images exceeded those of Jerusalem and Samaria,

¹¹הלא כאשר עשיתי לשמרון ולאליליה כן אעשה לירושלם ולעצביה׃

¹¹-- shall I not, as I have done unto Samaria and her idols, so do to Jerusalem and her images?

¹²והיה כי יבצע אדני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלם אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו׃

¹²And it shall come to pass, when the Lord hath performed his whole work upon mount Zion and upon Jerusalem, I will punish the fruit of the stoutness of heart of the king of Assyria, and the glory of his high looks.

¹³כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים ועתידתיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים׃

¹³For he saith, By the strength of my hand I have done [it], and by my wisdom, for I am intelligent; and I have removed the bounds of the peoples, and have robbed their treasures, and, like a valiant man, I have brought down them that sit [on thrones];

¹⁴ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃

¹⁴and my hand hath found as a nest the riches of the peoples, and as one gathereth forsaken eggs, have I gathered all the earth; and there was none that moved the wing, or opened the mouth, or chirped.

¹⁵היתפאר הגרזן על החצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט את מרימיו כהרים מטה לא עץ׃

¹⁵-- Shall the axe boast itself against him that heweth therewith? shall the saw magnify itself against him that wieldeth it? As if the rod should wield them that lift it up; as if the staff should lift up [him who is] not wood!

¹⁶לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש׃

¹⁶Therefore shall the Lord, Jehovah of hosts, send among his fat ones leanness, and under his glory he shall kindle a burning, like the burning of a fire:

¹⁷והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד׃

¹⁷and the light of Israel shall be for a fire, and his Holy One for a flame; and it shall burn and devour his thorns and his briars in one day,

¹⁸וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד בשר יכלה והיה כמסס נסס׃

¹⁸and it shall consume the glory of his forest, and of his fruitful field, both soul and body; and they shall be as when a sick man fainteth.

¹⁹ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃

¹⁹And the remainder of the trees of his forest shall be few: yea, a child might write them.

²⁰והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת׃

²⁰And it shall come to pass in that day, [that] the remnant of Israel and such as are escaped of the house of Jacob shall no more again rely upon him that smote them; but they shall rely upon Jehovah, the Holy One of Israel, in truth.

²¹שאר ישוב שאר יעקב אל אל גבור׃

²¹The remnant shall return, the remnant of Jacob, unto the mighty ùGod.

²²כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

²²For though thy people Israel be as the sand of the sea, [only] a remnant of them shall return: the consumption determined shall overflow in righteousness.

²³כי כלה ונחרצה אדני יהוה צבאות עשה בקרב כל הארץ׃

²³For a consumption, and [one] determined, will the Lord, Jehovah of hosts, accomplish in the midst of all the land.

²⁴לכן כה אמר אדני יהוה צבאות אל תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט יככה ומטהו ישא עליך בדרך מצרים׃

²⁴Therefore thus saith the Lord, Jehovah of hosts: O my people that dwellest in Zion, be not afraid of the Assyrian; he shall smite thee with a rod, and shall lift up his staff against thee, after the manner of Egypt:

²⁵כי עוד מעט מזער וכלה זעם ואפי על תבליתם׃

²⁵for yet a very little while, and the indignation shall be accomplished, and mine anger, in their destruction.

²⁶ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים׃

²⁶And Jehovah of hosts will stir up a scourge against him, according to the slaughter of Midian at the rock of Oreb; and his rod [shall be] upon the sea, and he will lift it up after the manner of Egypt.

²⁷והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן׃

²⁷And it shall come to pass in that day, [that] his burden shall be taken away from off thy shoulder, and his yoke from off thy neck; and the yoke shall be destroyed because of the anointing. ...

²⁸בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו׃

²⁸He is come to Aiath, he hath passed through Migron; at Michmash he layeth up his baggage.

²⁹עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה׃

²⁹They are gone through the pass; they make their lodging at Geba: Ramah trembleth, Gibeah of Saul is fled.

³⁰צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות׃

³⁰Lift up thy voice, daughter of Gallim! Hearken, O Laish! -- Poor Anathoth!

³¹נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו׃

³¹Madmenah is fugitive; the inhabitants of Gebim take to flight.

³²עוד היום בנב לעמד ינפף ידו הר בית ציון גבעת ירושלם׃

³²Still a day of halting at Nob; he shaketh his hand [against] the mount of the daughter of Zion, the hill of Jerusalem. ...

³³הנה האדון יהוה צבאות מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבהים ישפלו׃

³³Behold the Lord, Jehovah of hosts, shall lop the boughs with violence; and the high ones of stature shall be hewn down, and the haughty shall be brought low;

³⁴ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול׃

³⁴and he shall make clearings in the thickets of the forest with iron; and Lebanon shall fall by a mighty one.