¹הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃

¹Lo, mine eye hath seen all [this], mine ear hath heard and understood it.

²כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃

²What ye know, I know also: I am not inferior to you.

³אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃

³But I will speak to the Almighty, and will find pleasure in reasoning with ùGod;

⁴ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃

⁴For ye indeed are forgers of lies, ye are all physicians of no value.

⁵מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃

⁵Oh that ye would be altogether silent! and it would be your wisdom.

⁶שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃

⁶Hear now my defence, and hearken to the pleadings of my lips.

⁷הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃

⁷Will ye speak unrighteously for ùGod? and for him speak deceit?

⁸הפניו תשאון אם לאל תריבון׃

⁸Will ye accept his person? will ye contend for ùGod?

⁹הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃

⁹Will it be well if he should search you out? or as one mocketh at a man, will ye mock at him?

¹⁰הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃

¹⁰He will certainly reprove you, if ye do secretly accept persons.

¹¹הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃

¹¹Shall not his excellency terrify you? and his dread fall upon you?

¹²זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃

¹²Your memorable sayings are proverbs of ashes, your bulwarks are bulwarks of mire.

¹³החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃

¹³Hold your peace from me, and I will speak, and let come on me what [will]!

¹⁴על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃

¹⁴Wherefore should I take my flesh in my teeth, and put my life in my hand?

¹⁵הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃

¹⁵Behold, if he slay me, yet would I trust in him; but I will defend mine own ways before him.

¹⁶גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃

¹⁶This also shall be my salvation, that a profane man shall not come before his face.

¹⁷שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃

¹⁷Hear attentively my speech and my declaration with your ears.

¹⁸הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃

¹⁸Behold now, I have ordered the cause; I know that I shall be justified.

¹⁹מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃

¹⁹Who is he that contendeth with me? For if I were silent now, I should expire.

²⁰אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃

²⁰Only do not two things unto me; then will I not hide myself from thee.

²¹כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃

²¹Withdraw thy hand far from me; and let not thy terror make me afraid:

²²וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃

²²Then call, and I will answer; or I will speak, and answer thou me.

²³כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃

²³How many are mine iniquities and sins? Make me to know my transgression and my sin.

²⁴למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃

²⁴Wherefore dost thou hide thy face, and countest me for thine enemy?

²⁵העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃

²⁵Wilt thou terrify a driven leaf? and wilt thou pursue dry stubble?

²⁶כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃

²⁶For thou writest bitter things against me, and makest me to possess the iniquities of my youth;

²⁷ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃

²⁷And thou puttest my feet in the stocks, and markest all my paths; thou settest a bound about the soles of my feet; --

²⁸והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃

²⁸One who, as a rotten thing consumeth, as a garment that the moth eateth.