¹ויבוא ויעבר ביריחו׃

¹And he entered and passed through Jericho.

²והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר׃

²And behold, [there was] a man by name called Zacchaeus, and he was chief tax-gatherer, and he was rich.

³ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה׃

³And he sought to see Jesus who he was: and he could not for the crowd, because he was little in stature.

⁴ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה׃

⁴And running on before, he got up into a sycamore that he might see him, for he was going to pass that [way].

⁵ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך׃

⁵And when he came up to the place, Jesus looked up and saw him, and said to him, Zacchaeus, make haste and come down, for to-day I must remain in thy house.

⁶וימהר וירד ויאספהו בשמחה׃

⁶And he made haste and came down, and received him with joy.

⁷וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא׃

⁷And all murmured when they saw [it], saying, He has turned in to lodge with a sinful man.

⁸ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃

⁸But Zacchaeus stood and said to the Lord, Behold, Lord, the half of my goods I give to the poor, and if I have taken anything from any man by false accusation, I return [him] fourfold.

⁹ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא׃

⁹And Jesus said to him, To-day salvation is come to this house, inasmuch as he also is a son of Abraham;

¹⁰כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד׃

¹⁰for the Son of man has come to seek and to save that which is lost.

¹¹ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים׃

¹¹But as they were listening to these things, he added and spake a parable, because he was near to Jerusalem and they thought that the kingdom of God was about to be immediately manifested.

¹²על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃

¹²He said therefore, A certain high-born man went to a distant country to receive for himself a kingdom and return.

¹³ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃

¹³And having called his own ten bondmen, he gave to them ten minas, and said to them, Trade while I am coming.

¹⁴ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו׃

¹⁴But his citizens hated him, and sent an embassy after him, saying, We will not that this [man] should reign over us.

¹⁵ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו׃

¹⁵And it came to pass on his arrival back again, having received the kingdom, that he desired these bondmen to whom he gave the money to be called to him, in order that he might know what every one had gained by trading.

¹⁶ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃

¹⁶And the first came up, saying, [My] Lord, thy mina has produced ten minas.

¹⁷ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים׃

¹⁷And he said to him, Well [done], thou good bondman; because thou hast been faithful in that which is least, be thou in authority over ten cities.

¹⁸ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃

¹⁸And the second came, saying, [My] Lord, thy mina has made five minas.

¹⁹ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים׃

¹⁹And he said also to this one, And *thou*, be over five cities.

²⁰ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר׃

²⁰And another came, saying, [My] Lord, lo, [there is] thy mina, which I have kept laid up in a towel.

²¹מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת׃

²¹For I feared thee because thou art a harsh man: thou takest up what thou hast not laid down, and thou reapest what thou hast not sowed.

²²ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי׃

²²He says to him, Out of thy mouth will I judge thee, wicked bondman: thou knewest that *I* am a harsh man, taking up what I have not laid down and reaping what I have not sowed.

²³ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית׃

²³And why didst thou not give my money to [the] bank; and *I* should have received it, at my coming, with interest?

²⁴ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים׃

²⁴And he said to those that stood by, Take from him the mina and give [it] to him who has the ten minas.

²⁵ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים׃

²⁵And they said to him, Lord, he has ten minas.

²⁶הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו׃

²⁶For I say unto you, that to every one that has shall be given; but from him that has not, that even which he has shall be taken from him.

²⁷אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני׃

²⁷Moreover those mine enemies, who would not [have] me to reign over them, bring them here and slay [them] before me.

²⁸ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים׃

²⁸And having said these things, he went on before, going up to Jerusalem.

²⁹ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר׃

²⁹And it came to pass as he drew near to Bethphage and Bethany at the mountain called [the mount] of Olives, he sent two of his disciples,

³⁰לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו׃

³⁰saying, Go into the village over against [you], in which ye will find, on entering it, a colt tied up, on which no [child] of man ever sat at any time: loose it and lead it [here].

³¹וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו׃

³¹And if any one ask you, Why do ye loose [it]? thus shall ye say to him, Because the Lord has need of it.

³²וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם׃

³²And they that were sent, having gone their way, found as he had said to them.

³³ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר׃

³³And as they were loosing the colt, its masters said to them, Why loose ye the colt?

³⁴ויאמרו האדון צריך לו׃

³⁴And they said, Because the Lord has need of it.

³⁵ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע׃

³⁵And they led it to Jesus; and having cast their own garments on the colt, they put Jesus on [it].

³⁶ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך׃

³⁶And as he went, they strewed their clothes in the way.

³⁷ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר׃

³⁷And as he drew near, already at the descent of the mount of Olives, all the multitude of the disciples began, rejoicing, to praise God with a loud voice for all the works of power which they had seen,

³⁸ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים׃

³⁸saying, Blessed the King that comes in the name of [the] Lord: peace in heaven, and glory in the highest.

³⁹ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך׃

³⁹And some of the Pharisees from the crowd said to him, Teacher, rebuke thy disciples.

⁴⁰ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים׃

⁴⁰And he answering said to them, I say unto you, If these shall be silent, the stones will cry out.

⁴¹ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר׃

⁴¹And as he drew near, seeing the city, he wept over it,

⁴²לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך׃

⁴²saying, If thou hadst known, even thou, even at least in this thy day, the things that are for thy peace: but now they are hid from thine eyes;

⁴³כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך׃

⁴³for days shall come upon thee, that thine enemies shall make a palisaded mound about thee, and shall close thee around, and keep thee in on every side,

⁴⁴וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך׃

⁴⁴and shall lay thee even with the ground, and thy children in thee; and shall not leave in thee a stone upon a stone: because thou knewest not the season of thy visitation.

⁴⁵ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃

⁴⁵And entering into the temple, he began to cast out those that sold and bought in it,

⁴⁶ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃

⁴⁶saying to them, It is written, My house is a house of prayer, but *ye* have made it a den of robbers.

⁴⁷ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃

⁴⁷And he was teaching day by day in the temple: and the chief priests and the scribes and the chief of the people sought to destroy him,

⁴⁸ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃

⁴⁸and did not find what they could do, for all the people hung on him to hear.