¹לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃

¹Igale asjale on määratud aeg, ja aeg on igal tegevusel taeva all:

²עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

²aeg sündida ja aeg surra, aeg istutada ja aeg istutatut kitkuda;

³עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

³aeg tappa ja aeg terveks teha, aeg maha kiskuda ja aeg üles ehitada;

⁴עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

⁴aeg nutta ja aeg naerda, aeg leinata ja aeg tantsida;

⁵עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

⁵aeg kive pilduda ja aeg kive koguda, aeg kaelustada ja aeg kaelustamisest hoiduda;

⁶עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

⁶aeg otsida ja aeg kaotada, aeg hoida ja aeg ära visata;

⁷עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

⁷aeg rebida ja aeg õmmelda, aeg vaikida ja aeg rääkida;

⁸עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃

⁸aeg armastada ja aeg vihata, aeg sõjal ja aeg rahul.

⁹מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃

⁹Mis kasu on töötegijal sellest, mille kallal ta vaeva näeb?

¹⁰ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

¹⁰Ma olen näinud tööd, mida Jumal on andnud inimlastele, et nad sellega endid vaevaksid.

¹¹את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃

¹¹Kõik on ta omal ajal hästi teinud; ta on nende südamesse pannud ka igaviku, ometi ilma et inimene mõistaks Jumala tehtud tööd algusest lõpuni.

¹²ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃

¹²Ma mõistsin, et neil pole midagi paremat kui rõõmus olla ja elu nautida.

¹³וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃

¹³On ju seegi Jumala and igale inimesele, et ta võib süüa ja juua ning nautida head, hoolimata kogu oma vaevast.

¹⁴ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃

¹⁴Ma mõistsin, et kõik, mis Jumal teeb, on igavene; midagi ei ole sellele lisada ega sellest ära võtta. Ja Jumal on seda teinud nõnda, et teda tuleb karta.

¹⁵מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃

¹⁵Mis on, see on juba olnud, ja mis tuleb, seegi on juba olnud. Jumal otsib möödunu taas välja.

¹⁶ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃

¹⁶Ja veel nägin ma päikese all kohtupaika, kus oli ülekohus, ja õiglusepaika, kus oli üleastumine.

¹⁷אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃

¹⁷Ma mõtlesin südames: Jumal mõistab kohut õigele ja õelale, sest igal asjal ja igal teol on oma aeg.

¹⁸אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃

¹⁸Ma mõtlesin südames: See on inimlaste huvides, et Jumal neid läbi katsub ja et nad näevad, et nad on iseenesest vaid loomad.

¹⁹כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃

¹⁹Sest mis sünnib inimlastega, see sünnib loomadega - neile kõigile sünnib sama: nagu sureb üks, nõnda sureb teine, ja neil kõigil on ühesugune hing; ja inimesel ei ole paremust looma ees, sest kõik on tühine.

²⁰הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃

²⁰Kõik lähevad ühte paika, kõik on põrmust ja kõik saavad jälle põrmuks.

²¹מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃

²¹Kes teabki, kas inimlaste hing tõuseb ülespoole või kas loomade hing vajub maa alla?

²²וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃

²²Ja nõnda ma nägin, et ei ole midagi paremat, kui et inimene on oma töö juures rõõmus, kuna see on tema osa. Sest kes toob teda nägema seda, mis on pärast teda?