¹הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו׃

¹Vaata, kuningas hakkab valitsema õigluses ja vürstid asuvad juhtima, nagu on kohus.

²והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה׃

²Siis on igaüks neist otsekui pelgupaik tuule või ulualune vihmahoo eest, otsekui veeojad põuases paigas, otsekui võimsa kalju vari märga igatseval maal.

³ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה׃

³Siis pole nägijate silmad suletud ja kuuljate kõrvad panevad tähele.

⁴ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות׃

⁴Läbematute süda õpib tundma tõde ja kogelejate keel ruttab selgesti rääkima.

⁵לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע׃

⁵Jõledat ei hüüta enam õilsaks ja petist ei nimetata auliseks.

⁶כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר׃

⁶Sest jõle räägib jõledust ja ta süda taotleb nurjatust, et teha jumalavallatust ja rääkida Issanda kohta valet, et näljast hinge lasta nälgida ja janusele keelata jooki.

⁷וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר ובדבר אביון משפט׃

⁷Petise relvad on kurjad, ta kavatseb häbitegusid, et hävitada hädalisi valekõnega, isegi kui vaene räägib õigust.

⁸ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום׃

⁸Aga õilis kavatseb õilsaid asju ja jääb püsima õilsate asjade juurde.

⁹נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי׃

⁹Muretud naised, tõuske üles, kuulake mu häält; hooletud tütred, kuulake mu kõnet!

¹⁰ימים על שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא׃

¹⁰Veel aasta ja mõned päevad, siis te, hooletud, värisete, sest viinamarjalõikusel on lõpp, korjamist enam ei tule.

¹¹חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים׃

¹¹Vabisege, muretud, värisege, muretud, värisege, hooletud, riietuge lahti, võtke endid alasti ja vöötage niuded!

¹²על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה׃

¹²Siis lüüakse endile vastu rindu toredate põldude pärast, viljakate viinapuude pärast,

¹³על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה׃

¹³minu rahva põllumaa pärast, mis kasvatab kibuvitsu ja ohakaid, jah, kõigi lusthoonete pärast selles ülemeelikus linnas.

¹⁴כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים מרעה עדרים׃

¹⁴Sest palee jääb maha, linna lärm lakkab, templiküngas ja vahitorn muutuvad igavesti kõledaiks väljadeks, metseeslitele rõõmuks, karjadele karjamaaks,

¹⁵עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל ליער יחשב׃

¹⁵kuni meie peale valatakse Vaim ülalt. Siis saab kõrb viljapuuaiaks ja viljapuuaeda hakatakse pidama metsaks.

¹⁶ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב׃

¹⁶Siis elab õigus kõrbes ja õiglus võtab aset viljapuuaias.

¹⁷והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם׃

¹⁷Ja õigluse vili on rahu, õigluse tulemuseks püsiv rahulik elu ning julgeolek.

¹⁸וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות׃

¹⁸Ja mu rahvas elab rahu eluasemel, kindlais elamuis ning häirimatuis hingamispaigus,

¹⁹וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר׃

¹⁹kui sajab rahet, mets langeb maha ja linn vajub madalusse.

²⁰אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור׃

²⁰Õnnelikud olete teie, külvajad kõigi vete ääres, kes te võite härja ja eesli jalga lasta vabalt joosta.