¹וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃

¹E come il giorno della Pentecoste fu giunto, tutti erano insieme nel medesimo luogo.

²ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃

²E di subito si fece dal cielo un suono come di vento impetuoso che soffia, ed esso riempì tutta la casa dov’essi sedevano.

³ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃

³E apparvero loro delle lingue come di fuoco che si dividevano, e se ne posò una su ciascuno di loro.

⁴וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃

⁴E tutti furon ripieni dello Spirito Santo, e cominciarono a parlare in altre lingue, secondo che lo Spirito dava loro d’esprimersi.

⁵ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃

⁵Or in Gerusalemme si trovavan di soggiorno dei Giudei, uomini religiosi d’ogni nazione di sotto il cielo.

⁶ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃

⁶Ed essendosi fatto quel suono, la moltitudine si radunò e fu confusa, perché ciascuno li udiva parlare nel suo proprio linguaggio.

⁷וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה׃

⁷E tutti stupivano e si maravigliavano, dicendo: Ecco, tutti costoro che parlano non son eglino Galilei?

⁸ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו׃

⁸E com’è che li udiamo parlare ciascuno nel nostro proprio natìo linguaggio?

⁹פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃

⁹Noi Parti, Medi, Elamiti, abitanti della Mesopotamia, della Giudea e della Cappadocia, del Ponto e dell’Asia,

¹⁰פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים׃

¹⁰della Frigia e della Panfilia, dell’Egitto e delle parti della Libia Cirenaica, e avventizi Romani,

¹¹כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃

¹¹tanto Giudei che proseliti, Cretesi ed Arabi, li udiamo parlar delle cose grandi di Dio nelle nostre lingue.

¹²וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת׃

¹²E tutti stupivano ed eran perplessi dicendosi l’uno all’altro: Che vuol esser questo?

¹³ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה׃

¹³Ma altri, beffandosi, dicevano: Son pieni di vin dolce.

¹⁴אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי׃

¹⁴Ma Pietro, levatosi in piè con gli undici, alzò la voce e parlò loro in questa maniera: Uomini giudei, e voi tutti che abitate in Gerusalemme, siavi noto questo, e prestate orecchio alle mie parole.

¹⁵כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃

¹⁵Perché costoro non sono ebbri, come voi supponete, poiché non è che la terza ora del giorno:

¹⁶אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא׃

¹⁶ma questo è quel che fu detto per mezzo del profeta Gioele:

¹⁷והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃

¹⁷E avverrà negli ultimi giorni, dice Iddio, che io spanderò del mio Spirito sopra ogni carne; e i vostri figliuoli e le vostre figliuole profeteranno, e i vostri giovani vedranno delle visioni, e i vostri vecchi sogneranno dei sogni.

¹⁸וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו׃

¹⁸E anche sui miei servi e sulle mie serventi, in quei giorni, spanderò del mio Spirito, e profeteranno.

¹⁹ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃

¹⁹E farò prodigi su nel cielo, e segni giù sulla terra; sangue e fuoco, e vapor di fumo.

²⁰השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃

²⁰Il sole sarà mutato in tenebre, e la luna in sangue, prima che venga il grande e glorioso giorno, che è il giorno del Signore.

²¹והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט׃

²¹Ed avverrà che chiunque avrà invocato il nome del Signore sarà salvato.

²²אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם׃

²²Uomini israeliti, udite queste parole: Gesù il Nazareno, uomo che Dio ha accreditato fra voi mediante opere potenti e prodigi e segni che Dio fece per mezzo di lui fra voi, come voi stessi ben sapete,

²³אתו הנמסר על פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקום לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו׃

²³quest’uomo, allorché vi fu dato nelle mani per il determinato consiglio e per la prescienza di Dio, voi, per man d’iniqui, inchiodandolo sulla croce, lo uccideste;

²⁴והאלהים הקימו מן המתים בהתיר את חבלי המות באשר נמנע מן המות לעצר אתו׃

²⁴ma Dio lo risuscitò, avendo sciolto gli angosciosi legami della morte, perché non era possibile ch’egli fosse da essa ritenuto.

²⁵כי דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט׃

²⁵Poiché Davide dice di lui: Io ho avuto del continuo il Signore davanti agli occhi, perché egli è alla mia destra, affinché io non sia smosso.

²⁶לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח׃

²⁶Perciò s’è rallegrato il cuor mio, e ha giubilato la mia lingua, e anche la mia carne riposerà in isperanza;

²⁷כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת׃

²⁷poiché tu non lascerai l’anima mia nell’Ades, e non permetterai che il tuo Santo vegga la corruzione.

²⁸תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את פניך׃

²⁸Tu m’hai fatto conoscere le vie della vita; tu mi riempirai di letizia con la tua presenza.

²⁹אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה׃

²⁹Uomini fratelli, ben può liberamente dirvisi intorno al patriarca Davide, ch’egli morì e fu sepolto; e la sua tomba è ancora al dì d’oggi fra noi.

³⁰והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו׃

³⁰Egli dunque, essendo profeta e sapendo che Dio gli avea con giuramento promesso che sul suo trono avrebbe fatto sedere uno dei suoi discendenti,

³¹לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת׃

³¹antivedendola, parlò della risurrezione di Cristo, dicendo che non sarebbe stato lasciato nell’Ades, e che la sua carne non avrebbe veduto la corruzione.

³²את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו׃

³²Questo Gesù, Iddio l’ha risuscitato; del che noi tutti siamo testimoni.

³³ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים׃

³³Egli dunque, essendo stato esaltato dalla destra di Dio, e avendo ricevuto dal Padre lo Spirito Santo promesso, ha sparso quello che ora vedete e udite.

³⁴כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

³⁴Poiché Davide non è salito in cielo; anzi egli stesso dice: Il Signore ha detto al mio Signore: Siedi alla mia destra,

³⁵עד אשית איביך הדם לרגליך׃

³⁵finché io abbia posto i tuoi nemici per sgabello de’ tuoi piedi.

³⁶לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃

³⁶Sappia dunque sicuramente tutta la casa d’Israele che Iddio ha fatto e Signore e Cristo quel Gesù che voi avete crocifisso.

³⁷ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃

³⁷Or essi, udite queste cose, furon compunti nel cuore, e dissero a Pietro e agli altri apostoli: Fratelli, che dobbiam fare?

³⁸ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש׃

³⁸E Pietro a loro: Ravvedetevi, e ciascun di voi sia battezzato nel nome di Gesù Cristo, per la remission de’ vostri peccati, e voi riceverete il dono dello Spirito Santo.

³⁹כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו׃

³⁹Poiché per voi è la promessa, e per i vostri figliuoli, e per tutti quelli che son lontani, per quanti il Signore Iddio nostro ne chiamerà.

⁴⁰ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה׃

⁴⁰E con molte altre parole li scongiurava e li esortava dicendo: Salvatevi da questa perversa generazione.

⁴¹ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃

⁴¹Quelli dunque i quali accettarono la sua parola, furon battezzati; e in quel giorno furono aggiunte a loro circa tremila persone.

⁴²ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה׃

⁴²Ed erano perseveranti nell’attendere all’insegnamento degli apostoli, nella comunione fraterna, nel rompere il pane e nelle preghiere.

⁴³ותפל אימה על כל נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים׃

⁴³E ogni anima era presa da timore; e molti prodigi e segni eran fatti dagli apostoli.

⁴⁴וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתפות׃

⁴⁴E tutti quelli che credevano erano insieme, ed aveano ogni cosa in comune;

⁴⁵ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו׃

⁴⁵e vendevano le possessioni ed i beni, e li distribuivano a tutti, secondo il bisogno di ciascuno.

⁴⁶ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית׃

⁴⁶E tutti i giorni, essendo di pari consentimento assidui al tempio, e rompendo il pane nelle case, prendevano il loro cibo assieme con letizia e semplicità di cuore,

⁴⁷ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים׃

⁴⁷lodando Iddio, e avendo il favore di tutto il popolo. E il Signore aggiungeva ogni giorno alla loro comunità quelli che erano sulla via della salvazione.