¹ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שפירה מכר את אחזתו׃

¹Ma un certo uomo, chiamato Anania, con Saffira sua moglie, vendé un possesso,

²ויקח מן המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים׃

²e tenne per sé parte del prezzo, essendone consapevole anche la moglie; e portatane una parte, la pose ai piedi degli apostoli.

³ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה׃

³Ma Pietro disse: Anania, perché ha Satana così riempito il cuor tuo da farti mentire allo Spirito Santo e ritener parte del prezzo del podere?

⁴הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃

⁴Se questo restava invenduto, non restava tuo? E una volta venduto, non ne era il prezzo in tuo potere? Perché ti sei messa in cuore questa cosa? Tu non hai mentito agli uomini ma a Dio.

⁵וכשמע חנניה את הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל השמעים׃

⁵E Anania, udendo queste parole, cadde e spirò. E gran paura prese tutti coloro che udiron queste cose.

⁶ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו׃

⁶E i giovani, levatisi, avvolsero il corpo, e portatolo fuori, lo seppellirono.

⁷ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה׃

⁷Or avvenne, circa tre ore dopo, che la moglie di lui, non sapendo ciò che era avvenuto, entrò.

⁸ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי לי הבמחיר הזה מכרתם את השדה ותאמר כן במחיר הזה׃

⁸E Pietro, rivolgendosi a lei: Dimmi, le disse, avete voi venduto il podere per tanto? Ed ella rispose: Sì, per tanto.

⁹ויאמר פטרוס אליה למה זה נועדתם לנסות את רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את אישך ונשאו אתך החוצה׃

⁹Ma Pietro a lei: Perché vi siete accordati a tentare lo Spirito del Signore? Ecco, i piedi di quelli che hanno seppellito il tuo marito sono all’uscio e ti porteranno via.

¹⁰ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה׃

¹⁰Ed ella in quell’istante cadde ai suoi piedi, e spirò. E i giovani, entrati, la trovarono morta; e portatala via, la seppellirono presso al suo marito.

¹¹ותהי יראה גדולה על כל הקהל ועל כל השמעים את אלה׃

¹¹E gran paura ne venne alla chiesa intera e a tutti coloro che udivano queste cose.

¹²ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של שלמה׃

¹²E molti segni e prodigi eran fatti fra il popolo per le mani degli apostoli; e tutti di pari consentimento si ritrovavano sotto il portico di Salomone.

¹³ומן האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך הוקיר אתם העם׃

¹³Ma, degli altri, nessuno ardiva unirsi a loro; il popolo però li magnificava.

¹⁴אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל האדון אנשים ונשים הרבה מאד׃

¹⁴E di più in più si aggiungevano al Signore dei credenti, uomini e donne, in gran numero;

¹⁵עד כי נשאו את החולים אל הרחבות וישימום על מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך צלו על אחד מהם׃

¹⁵tanto che portavano perfino gli infermi per le piazze, e li mettevano su lettucci e giacigli, affinché, quando Pietro passava, l’ombra sua almeno ne adombrasse qualcuno.

¹⁶וגם המון עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם׃

¹⁶E anche la moltitudine accorreva dalle città vicine a Gerusalemme, portando dei malati e dei tormentati da spiriti immondi; e tutti quanti eran sanati.

¹⁷ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה׃

¹⁷Or il sommo sacerdote e tutti quelli che eran con lui, cioè la setta de’ Sadducei, si levarono, pieni di invidia,

¹⁸וישלחו יד בשליחים ויתנום במשמר העיר׃

¹⁸e misero le mani sopra gli apostoli, e li gettarono nella prigione pubblica.

¹⁹ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את דלתי בית הכלא ויוציאם לאמר׃

¹⁹Ma un angelo del Signore, nella notte, aprì le porte della prigione; e condottili fuori, disse:

²⁰לכו והתיצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה׃

²⁰Andate, presentatevi nel tempio e quivi annunziate al popolo tutte le parole di questa Vita.

²¹והם כשמעם את זאת באו אל המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל הסנהדרין ואל כל זקני בני ישראל וישלחו אל בית האסורים להביא אתם׃

²¹Ed essi, avendo ciò udito, entrarono sullo schiarir del giorno nel tempio, e insegnavano. Or il sommo sacerdote e coloro che eran con lui vennero, e convocarono il Sinedrio e tutti gli anziani de’ figliuoli d’Israele, e mandarono alla prigione per far menare dinanzi a loro gli apostoli.

²²וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר׃

²²Ma le guardie che vi andarono, non li trovarono nella prigione; e tornate, fecero il loro rapporto,

²³את בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על הדלתות וכאשר פתחנו לא נמצא בו אדם׃

²³dicendo: La prigione l’abbiam trovata serrata con ogni diligenza, e le guardie in piè davanti alle porte; ma, avendo aperto, non abbiam trovato alcuno dentro.

²⁴ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה׃

²⁴Quando il capitano del tempio e i capi sacerdoti udiron queste cose, erano perplessi sul conto loro, non sapendo che cosa ciò potesse essere.

²⁵ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את העם׃

²⁵Ma sopraggiunse uno che disse loro: Ecco, gli uomini che voi metteste in prigione sono nel tempio, e stanno quivi ammaestrando il popolo.

²⁶וילך שמה הנגיד עם משרתיו ויקחם אך לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו׃

²⁶Allora il capitano del tempio, con le guardie, andò e li menò via, non però con violenza, perché temevano d’esser lapidati dal popolo.

²⁷ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר׃

²⁷E avendoli menati, li presentarono al Sinedrio; e il sommo sacerdote li interrogò,

²⁸הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את דמי האיש הזה׃

²⁸dicendo: Noi vi abbiamo del tutto vietato di insegnare in cotesto nome; ed ecco, avete riempita Gerusalemme della vostra dottrina, e volete trarci addosso il sangue di cotesto uomo.

²⁹ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם׃

²⁹Ma Pietro e gli altri apostoli, rispondendo, dissero: Bisogna ubbidire a Dio anziché agli uomini.

³⁰אלהי אבותינו הקים את ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על העץ׃

³⁰L’Iddio de’ nostri padri ha risuscitato Gesù, che voi uccideste appendendolo al legno.

³¹את זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים׃

³¹Esso ha Iddio esaltato con la sua destra, costituendolo Principe e Salvatore, per dare ravvedimento a Israele, e remission dei peccati.

³²ואנחנו עדיו על אלה וגם רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו׃

³²E noi siam testimoni di queste cose; e anche lo Spirito Santo, che Dio ha dato a coloro che gli ubbidiscono.

³³ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם׃

³³Ma essi, udendo queste cose, fremevano d’ira, e facevan proposito d’ucciderli.

³⁴ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט׃

³⁴Ma un certo Fariseo, chiamato per nome Gamaliele, dottor della legge, onorato da tutto il popolo, levatosi in piè nel Sinedrio, comandò che gli apostoli fossero per un po’ messi fuori.

³⁵ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם׃

³⁵Poi disse loro: Uomini Israeliti, badate bene, circa questi uomini, a quel che state per fare.

³⁶כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃

³⁶Poiché, prima d’ora, sorse Teuda, dicendosi esser qualche gran cosa; e presso a lui si raccolsero intorno a quattrocento uomini; ed egli fu ucciso e tutti quelli che gli aveano prestata fede, furono sbandati e ridotti a nulla.

³⁷ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו׃

³⁷Dopo costui, sorse Giuda il Galileo, a’ dì del censimento, e si trascinò dietro della gente; anch’egli perì, e tutti coloro che gli aveano prestata fede, furon dispersi.

³⁸ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר׃

³⁸E adesso io vi dico: Non vi occupate di questi uomini, e lasciateli stare; perché, se questo disegno o quest’opera e dagli uomini, sarà distrutta;

³⁹ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים׃

³⁹ma se è da Dio, voi non li potrete distruggere, se non volete trovarvi a combattere anche contro Dio.

⁴⁰וישמעו אליו ויקראו את השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם׃

⁴⁰Ed essi furon del suo parere; e chiamati gli apostoli, li batterono, e ordinarono loro di non parlare nel nome di Gesù, e li lasciaron andare.

⁴¹ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על כי זכו לשאת על שמו כלמה׃

⁴¹Ed essi se ne andarono dalla presenza del Sinedrio, rallegrandosi d’essere stati reputati degni di esser vituperati per il nome di Gesù.

⁴²וכל היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את בשורת ישוע המשיח׃

⁴²E ogni giorno, nel tempio e per le case, non ristavano d’insegnare e di annunziare la buona novella che Gesù è il Cristo.