¹חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה׃

¹La visione d’Isaia, figliuolo d’Amots, ch’egli ebbe relativamente a Giuda e a Gerusalemme ai giorni di Uzzia, di Jotham, di Achaz e di Ezechia, re di Giuda.

²שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי׃

²Udite, o cieli! e tu, terra, presta orecchio! poiché l’Eterno parla: Io, dic’egli, ho nutrito de’ figliuoli e li ho allevati, ma essi si son ribellati a me.

³ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן׃

³Il bue conosce il suo possessore, e l’asino la greppia del suo padrone; ma Israele non ha conoscenza, il mio popolo non ha discernimento.

⁴הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור׃

⁴Ahi, nazione peccatrice, popolo carico d’iniquità, razza di malvagi, figliuoli corrotti! Hanno abbandonato l’Eterno, hanno sprezzato il Santo d’Israele, si son vòlti e ritratti indietro.

⁵על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי׃

⁵A che pro colpirvi ancora? Aggiungereste altre rivolte. Tutto il capo è malato, tutto il cuore è languente.

⁶מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן׃

⁶Dalla pianta del piè fino alla testa non v’è nulla di sano in esso: non vi son che ferite, contusioni, piaghe aperte, che non sono state nettate, né fasciate, né lenite con olio.

⁷ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים׃

⁷Il vostro paese è desolato, le vostre città son consumate dal fuoco, i vostri campi li divorano degli stranieri, sotto agli occhi vostri; tutto è devastato, come per sovvertimento dei barbari.

⁸ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה׃

⁸E la figliuola di Sion è rimasta come un frascato in una vigna, come una capanna in un campo di cocomeri, come una città assediata.

⁹לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

⁹Se l’Eterno degli eserciti non ci avesse lasciato un picciol residuo, saremmo come Sodoma, somiglieremmo a Gomorra.

¹⁰שמעו דבר יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה׃

¹⁰Ascoltate la parola dell’Eterno, o capi di Sodoma! Prestate orecchio alla legge del nostro Dio, o popolo di Gomorra!

¹¹למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי׃

¹¹Che m’importa la moltitudine de’ vostri sacrifizi? dice l’Eterno; io son sazio d’olocausti di montoni e di grasso di bestie ingrassate; il sangue dei giovenchi, degli agnelli e dei capri, io non li gradisco.

¹²כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי׃

¹²Quando venite a presentarvi nel mio cospetto, chi v’ha chiesto di calcare i mie cortili?

¹³לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה׃

¹³Cessate dal recare oblazioni vane; il profumo io l’ho in abominio; e quanto ai noviluni, ai sabati, al convocar raunanze, io non posso soffrire l’iniquità unita all’assemblea solenne.

¹⁴חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא׃

¹⁴I vostri noviluni, le vostre feste stabilite l’anima mia li odia, mi sono un peso che sono stanco di portare.

¹⁵ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו׃

¹⁵Quando stendete le mani, io rifiuto di vederlo; anche quando moltiplicate le preghiere, io non ascolto; le vostre mani son piene di sangue.

¹⁶רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע׃

¹⁶Lavatevi, purificatevi, togliete d’innanzi agli occhi miei la malvagità delle vostre azioni; cessate del far il male;

¹⁷למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה׃

¹⁷imparate a fare il bene; cercate la giustizia, rialzate l’oppresso, fate ragione all’orfano, difendete la causa della vedova!

¹⁸לכו נא ונוכחה יאמר יהוה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו׃

¹⁸Eppoi venite, e discutiamo assieme, dice l’Eterno; quand’anche i vostri peccati fossero come lo scarlatto, diventeranno bianchi come la neve quand’anche fossero rossi come la porpora, diventeranno come la lana.

¹⁹אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו׃

¹⁹Se siete disposti ad ubbidire, mangerete i prodotti migliori del paese;

²⁰ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר׃

²⁰ma se rifiutate e siete ribelli, sarete divorati dalla spada; poiché la bocca dell’Eterno ha parlato.

²¹איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים׃

²¹Come mai la città fedele è ella divenuta una prostituta? Era piena di rettitudine, la giustizia dimorava in lei, ed ora è ricetto d’assassini!

²²כספך היה לסיגים סבאך מהול במים׃

²²Il tuo argento s’è cangiato in scorie, il tuo vino è stato tagliato con acqua.

²³שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם׃

²³I tuoi principi sono ribelli e compagni di ladri; tutti amano i regali e corron dietro alle ricompense; non fanno ragione all’orfano, e la causa della vedova non viene davanti a loro.

²⁴לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי׃

²⁴Perciò il Signore, l’Eterno degli eserciti, il Potente d’Israele, dice: Ah, io avrò soddisfazione dai miei nemici avversari, e mi vendicherò de’ miei nemici!

²⁵ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך׃

²⁵E ti rimetterò la mano addosso, ti purgherò delle tue scorie come colla potassa, e ti toglierò da te ogni particella di piombo.

²⁶ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה׃

²⁶Ristabilirò i tuoi giudici com’erano anticamente, e i tuoi consiglieri com’erano al principio. Dopo questo, sarai chiamata "la città della giustizia", "la città fedele".

²⁷ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה׃

²⁷Sion sarà redenta mediante la rettitudine, e quelli in lei si convertiranno saran redenti mediante la giustizia;

²⁸ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו׃

²⁸ma i ribelli e i peccatori saran fiaccati assieme, e quelli che abbandonano l’Eterno saranno distrutti.

²⁹כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם׃

²⁹Allora avrete vergogna de’ terebinti che avete amati, e arrossirete dei giardini che vi siete scelti.

³⁰כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה׃

³⁰Poiché sarete come un terebinto dalle foglie appassite, e come un giardino senz’acqua.

³¹והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה׃

³¹L’uomo forte sarà come stoppa, e l’opera sua come una favilla; ambedue bruceranno assieme, e non vi sarà chi spenga.