¹למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃

¹Riguardo a Moab. Così parla l’Eterno degli eserciti, l’Iddio d’Israele: Guai a Nebo! poiché è devastata; Kiriathaim è coperta d’onta, è presa; Misgab è coperta d’onta e sbigottita.

²אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃

²Il vanto di Moab non è più; in Heshbon macchinan del male contro di lui: "Venite, distruggiamolo, e non sia più nazione". Tu pure, o Madmen, sarai ridotta al silenzio; la spada t’inseguirà.

³קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃

³Delle grida vengon da Horonaim: Devastazione e gran rovina!

⁴נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה׃

⁴Moab è infranto, i suoi piccini fanno udire i lor gridi.

⁵כי מעלה הלחות בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו׃

⁵Poiché su per la salita di Luhith si piange, si sale piangendo perché giù per la discesa di Horonaim s’ode il grido, angoscioso della rotta.

⁶נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃

⁶Fuggite, salvate le vostre persone, siano esse come una tamerice nel deserto!

⁷כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש בגולה כהניו ושריו יחד׃

⁷Poiché, siccome ti sei confidato nelle tue opere e nei tuoi tesori anche tu sarai preso; e Kemosh andrà in cattività, coi suoi sacerdoti e coi suoi capi.

⁸ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃

⁸Il devastatore verrà contro tutte le città, e nessuna città scamperà; la valle perirà e la pianura sarà distrutta, come l’Eterno ha detto.

⁹תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃

⁹Date delle ali a Moab, poiché bisogna che voli via; le sue città diventeranno una desolazione, senza che più v’abiti alcuno.

¹⁰ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃

¹⁰Maledetto colui che fa l’opera dell’Eterno fiaccamente, maledetto colui che trattiene la spada dallo spargere il sangue!

¹¹שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃

¹¹Moab era tranquillo fin dalla sua giovinezza, riposava sulle sue fecce, non è stato travasato da vaso a vaso, non è andato in cattività; per questo ha conservato il suo sapore, e il suo profumo non s’è alterato.

¹²לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃

¹²Perciò ecco, i giorni vengono, dice l’Eterno, ch’io gli manderò de’ travasatori, che lo travaseranno; vuoteranno i suoi vasi, frantumeranno le sue anfore.

¹³ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃

¹³E Moab avrà vergogna di Kemosh, come la casa d’Israele ha avuto vergogna di Bethel, in cui avea riposto la sua fiducia.

¹⁴איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה׃

¹⁴Come potete dire: "Noi siam uomini prodi, uomini valorosi per la battaglia?"

¹⁵שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך יהוה צבאות שמו׃

¹⁵Moab è devastato; le sue città salgono in fumo, il fiore de’ suoi giovani scende al macello, dice il Re, che ha nome l’Eterno degli eserciti.

¹⁶קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃

¹⁶La calamità di Moab sta per giungere, la sua sciagura viene a gran passi.

¹⁷נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה׃

¹⁷Compiangetelo voi tutti che lo circondate, e voi tutti che conoscete il suo nome, dite: "Come s’è spezzato quel forte scettro, quel magnifico bastone?"

¹⁸רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃

¹⁸O figliuola che abiti in Dibon, scendi dalla tua gloria, siedi sul suolo riarso, poiché il devastatore di Moab sale contro di te, distrugge le tue fortezze.

¹⁹אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה׃

¹⁹O tu che abiti in Aroer, fermati per la strada, e guarda; interroga il fuggiasco e colei che scampa, e di’: "Che è successo?"

²⁰הביש מואב כי חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב׃

²⁰Moab è coperto d’onta, perché è infranto; mandate urli! gridate! annunziate sull’Arnon che Moab è devastato!

²¹ומשפט בא אל ארץ המישר אל חלון ואל יהצה ועל מופעת׃

²¹Un castigo è venuto sul paese della pianura, sopra Holon, sopra Jahats, su Mefaath,

²²ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים׃

²²su Dibon, su Nebo, su Beth-Diblathaim,

²³ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון׃

²³su Kiriathaim, su Beth-Gamul, su Beth-Meon,

²⁴ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃

²⁴su Kerioth, su Botsra, su tutte le città del paese di Moab, lontane e vicine.

²⁵נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃

²⁵Il corno di Moab è tagliato, il suo braccio è spezzato, dice l’Eterno.

²⁶השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא׃

²⁶Inebriatelo, poich’egli s’è innalzato contro l’Eterno, e si rotoli Moab nel suo vomito, e diventi anch’egli un oggetto di scherno!

²⁷ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תתנודד׃

²⁷Israele non è egli stato per te un oggetto di scherno? Era egli forse stato trovato fra i ladri, che ogni volta che parli di lui tu scuoti il capo?

²⁸עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת׃

²⁸Abbandonate le città e andate a stare nelle rocce, o abitanti di Moab! Siate come le colombe che fanno il lor nido sull’orlo de’ precipizi.

²⁹שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃

²⁹Noi abbiamo udito l’orgoglio di Moab, l’orgogliosissimo popolo, la sua arroganza, la sua superbia, la sua fierezza, l’alterigia del suo cuore.

³⁰אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו׃

³⁰Io conosco la sua tracotanza, dice l’Eterno, ch’è mal fondata; le sue vanterie non hanno approdato a nulla di stabile.

³¹על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה׃

³¹Perciò, io alzo un lamento su Moab, io do in gridi per tutto Moab; perciò si geme per quei di Kir-Heres.

³²מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על קיצך ועל בצירך שדד נפל׃

³²O vigna di Sibma, io piango per te più ancora che per Jazer; i tuoi rami andavan oltre il mare, arrivavano fino al mare di Jazer; il devastatore è piombato sui tuoi frutti d’estate e sulla tua vendemmia.

³³ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא ידרך הידד הידד לא הידד׃

³³La gioia e l’allegrezza sono scomparse dalla fertile campagna e dal paese di Moab; io ho fatto venir meno il vino negli strettoi; non si pigia più l’uva con gridi di gioia; il grido che s’ode non è più il grido di gioia.

³⁴מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו׃

³⁴Gli alti lamenti di Heshbon giungon fino a Elealeh; si fanno udire fin verso Jahats; da Tsoar fino a Horonaim, fino a Eglath-Sceliscia; perfino le acque di Nimrim son prosciugate.

³⁵והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו׃

³⁵E io farò venir meno in Moab, dice l’Eterno, chi salga sull’alto luogo, e chi offra profumi ai suoi dèi.

³⁶על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו׃

³⁶Perciò il mio cuore geme per Moab come gemono i flauti, il mio cuore geme come gemono i flauti per quei di Kir-Heres, perché tutto quello che aveano ammassato è perduto.

³⁷כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק׃

³⁷Poiché tutte le teste sono rasate, tutte le barbe sono tagliate, su tutte le mani ci son delle incisioni, e sui fianchi, dei sacchi.

³⁸על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו נאם יהוה׃

³⁸Su tutti i tetti di Moab e nelle sue piazze, da per tutto, è lamento; poiché io ho frantumato Moab, come un vaso di cui non si fa stima di sorta, dice l’Eterno.

³⁹איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו׃

³⁹Com’è stato infranto! Urlate! Come Moab ha vòlto vergognosamente le spalle! Come Moab è diventato lo scherno e lo spavento di tutti quelli che gli stanno dintorno!

⁴⁰כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב׃

⁴⁰Poiché così parla l’Eterno: Ecco, il nemico fende l’aria come l’aquila, spiega le sue ali verso Moab.

⁴¹נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה׃

⁴¹Kerioth è presa, le fortezze sono occupate, e il cuore dei prodi di Moab, in quel giorno, è come il cuore d’una donna in doglie di parto.

⁴²ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל׃

⁴²Moab sarà distrutto, non sarà più popolo, perché s’è innalzato contro l’Eterno.

⁴³פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם יהוה׃

⁴³Spavento, fossa, laccio ti soprastanno, o abitante di Moab! dice l’Eterno.

⁴⁴הניס מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה׃

⁴⁴Chi fugge dinanzi allo spavento, cade nella fossa; chi risale dalla fossa, riman preso ai laccio; perché io fo venire su lui, su Moab, l’anno in cui dovrà render conto, dice l’Eterno.

⁴⁵בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון׃

⁴⁵All’ombra di Heshbon i fuggiaschi si fermano, spossati; ma un fuoco esce da Heshbon, una fiamma di mezzo a Sihon, che divora i fianchi di Moab, il sommo del capo dei figli del tumulto.

⁴⁶אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה׃

⁴⁶Guai a te, o Moab! Il popolo di Kemosh è perduto! poiché i tuoi figliuoli son portati via in cattività, e in cattività son menate le tue figliuole.

⁴⁷ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב׃

⁴⁷Ma io farò tornar Moab dalla cattività negli ultimi giorni, dice l’Eterno. Fin qui il giudizio su Moab.