¹ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃

¹Or v’era un ammalato, un certo Lazzaro di Betania, del villaggio di Maria e di Marta sua sorella.

²היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃

²Maria era quella che unse il Signore d’olio odorifero e gli asciugò i piedi co’ suoi capelli; e Lazzaro, suo fratello, era malato.

³ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃

³Le sorelle dunque mandarono a dire a Gesù: Signore, ecco, colui che tu ami è malato.

⁴וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃

⁴Gesù, udito ciò, disse: Questa malattia non è a morte, ma è per la gloria di Dio, affinché per mezzo d’essa il Figliuol di Dio sia glorificato.

⁵וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃

⁵Or Gesù amava Marta e sua sorella e Lazzaro.

⁶ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃

⁶Come dunque ebbe udito ch’egli era malato, si trattenne ancora due giorni nel luogo dov’era;

⁷מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃

⁷poi dopo, disse a’ discepoli: Torniamo in Giudea!

⁸ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃

⁸I discepoli gli dissero: Maestro, i Giudei cercavano or ora di lapidarti, e tu vuoi tornar là?

⁹ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃

⁹Gesù rispose: Non vi son dodici ore nel giorno? Se uno cammina di giorno, non inciampa, perché vede la luce di questo mondo;

¹⁰אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃

¹⁰ma se uno cammina di notte, inciampa, perché la luce non è in lui.

¹¹כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃

¹¹Così parlò; e poi disse loro: Il nostro amico Lazzaro s’è addormentato; ma io vado a svegliarlo.

¹²ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃

¹²Perciò i discepoli gli dissero: Signore, s’egli dorme, sarà salvo.

¹³וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃

¹³Or Gesù avea parlato della morte di lui; ma essi pensarono che avesse parlato del dormir del sonno.

¹⁴אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃

¹⁴Allora Gesù disse loro apertamente: Lazzaro è morto;

¹⁵ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃

¹⁵e per voi mi rallegro di non essere stato là, affinché crediate; ma ora, andiamo a lui!

¹⁶ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃

¹⁶Allora Toma, detto Didimo, disse ai suoi condiscepoli: Andiamo anche noi, per morire con lui!

¹⁷ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃

¹⁷Gesù dunque, arrivato, trovò che Lazzaro era già da quattro giorni nel sepolcro.

¹⁸ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃

¹⁸Or Betania non distava da Gerusalemme che circa quindici stadi;

¹⁹ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃

¹⁹e molti Giudei eran venuti da Marta e Maria per consolarle del loro fratello.

²⁰ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃

²⁰Come dunque Marta ebbe udito che Gesù veniva, gli andò incontro; ma Maria stava seduta in casa.

²¹ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

²¹Marta dunque disse a Gesù: Signore, se tu fossi stato qui, mio fratello non sarebbe morto;

²²וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃

²²e anche adesso so che tutto quel che chiederai a Dio, Dio te lo darà.

²³ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃

²³Gesù le disse: Tuo fratello risusciterà.

²⁴ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃

²⁴Marta gli disse: Lo so che risusciterà, nella risurrezione, nell’ultimo giorno.

²⁵ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃

²⁵Gesù le disse: Io son la resurrezione e la vita; chi crede in me, anche se muoia, vivrà;

²⁶וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃

²⁶e chiunque vive e crede in me, non morrà mai. Credi tu questo?

²⁷ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃

²⁷Ella gli disse: Sì, o Signore, io credo che tu sei il Cristo, il Figliuol di Dio che dovea venire nel mondo.

²⁸ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃

²⁸E detto questo, se ne andò, e chiamò di nascosto Maria, sua sorella, dicendole: il Maestro è qui, e ti chiama.

²⁹היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

²⁹Ed ella, udito questo, si alzò in fretta e venne a lui.

³⁰וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃

³⁰Or Gesù non era ancora entrato nel villaggio, ma era sempre nel luogo dove Marta l’aveva incontrato.

³¹והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃

³¹Quando dunque i Giudei ch’erano in casa con lei e la consolavano, videro che Maria s’era alzata in fretta ed era uscita, la seguirono, supponendo che si recasse al sepolcro a piangere.

³²ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

³²Appena Maria fu giunta dov’era Gesù e l’ebbe veduto, gli si gettò a’ piedi dicendogli: Signore, se tu fossi stato qui, mio fratello non sarebbe morto.

³³ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃

³³E quando Gesù la vide piangere, e vide i Giudei ch’eran venuti con lei piangere anch’essi, fremé nello spirito, si conturbò, e disse:

³⁴ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃

³⁴Dove l’avete posto? Essi gli dissero: Signore, vieni a vedere!

³⁵ויבך ישוע׃

³⁵Gesù pianse.

³⁶ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃

³⁶Onde i Giudei dicevano: Guarda come l’amava!

³⁷ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃

³⁷Ma alcuni di loro dicevano: Non poteva, lui che ha aperto gli occhi al cieco, fare anche che questi non morisse?

³⁸ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃

³⁸Gesù dunque, fremendo di nuovo in se stesso, venne al sepolcro. Era una grotta, e una pietra era posta all’apertura.

³⁹ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃

³⁹Gesù disse: Togliete via la pietra! Marta, la sorella del morto, gli disse: Signore, egli puzza già, perché siamo al quarto giorno.

⁴⁰ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃

⁴⁰Gesù le disse: Non t’ho io detto che se credi, tu vedrai la gloria di Dio?

⁴¹וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃

⁴¹Tolsero dunque la pietra. E Gesù, alzati gli occhi in alto, disse: Padre, ti ringrazio che m’hai esaudito.

⁴²ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃

⁴²Io ben sapevo che tu m’esaudisci sempre; ma ho detto questo a motivo della folla che mi circonda, affinché credano che tu m’hai mandato.

⁴³ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃

⁴³E detto questo, gridò con gran voce: Lazzaro vieni fuori!

⁴⁴ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

⁴⁴E il morto uscì, avendo i piedi e le mani legati da fasce, e il viso coperto d’uno sciugatoio. Gesù disse loro: Scioglietelo, e lasciatelo andare.

⁴⁵ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃

⁴⁵Perciò molti dei Giudei che eran venuti da Maria e avean veduto le cose fatte da Gesù, credettero in lui.

⁴⁶ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃

⁴⁶Ma alcuni di loro andarono dai Farisei e raccontaron loro quel che Gesù avea fatto.

⁴⁷אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃

⁴⁷I capi sacerdoti quindi e i Farisei radunarono il Sinedrio e dicevano: Che facciamo? perché quest’uomo fa molti miracoli.

⁴⁸אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃

⁴⁸Se lo lasciamo fare, tutti crederanno in lui; e i Romani verranno e ci distruggeranno e città e nazione.

⁴⁹ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃

⁴⁹E un di loro, Caiàfa, che era sommo sacerdote di quell’anno, disse loro: Voi non capite nulla;

⁵⁰אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃

⁵⁰e non riflettete come vi torni conto che un uomo solo muoia per il popolo, e non perisca tutta la nazione.

⁵¹וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃

⁵¹Or egli non disse questo di suo; ma siccome era sommo sacerdote di quell’anno, profetò che Gesù dovea morire per la nazione;

⁵²ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃

⁵²e non soltanto per la nazione, ma anche per raccogliere in uno i figliuoli di Dio dispersi.

⁵³ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃

⁵³Da quel giorno dunque deliberarono di farlo morire.

⁵⁴על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃

⁵⁴Gesù quindi non andava più apertamente fra i Giudei, ma si ritirò di là nella contrada vicino al deserto, in una città detta Efraim; e quivi si trattenne co’ suoi discepoli.

⁵⁵ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃

⁵⁵Or la Pasqua de’ Giudei era vicina; e molti di quella contrada salirono a Gerusalemme prima della Pasqua per purificarsi.

⁵⁶ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃

⁵⁶Cercavan dunque Gesù; e stando nel tempio dicevano tra loro: Che ve ne pare? Che non abbia venire alla festa?

⁵⁷והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃

⁵⁷Or i capi sacerdoti e i Farisei avean dato ordine che se alcuno sapesse dove egli era, ne facesse denunzia perché potessero pigliarlo.