¹ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

¹E avvenne che, essendo egli entrato in casa di uno de’ principali Farisei in giorno di sabato per prender cibo, essi lo stavano osservando.

²והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

²Ed ecco, gli stava dinanzi un uomo idropico.

³ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

³E Gesù prese a dire ai dottori della legge ed ai Farisei: E’ egli lecito o no far guarigioni in giorno di sabato? Ma essi tacquero.

⁴ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

⁴Allora egli, presolo, lo guarì e lo licenziò.

⁵ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

⁵Poi disse loro: Chi di voi, se un figliuolo od un bue cade in un pozzo, non lo trae subito fuori in giorno di sabato?

⁶ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

⁶Ed essi non potevano risponder nulla in contrario.

⁷וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

⁷Notando poi come gl’invitati sceglievano i primi posti, disse loro questa parabola:

⁸כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

⁸Quando sarai invitato a nozze da qualcuno, non ti mettere a tavola al primo posto, che talora non sia stato invitato da lui qualcuno più ragguardevole di te,

⁹ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

⁹e chi ha invitato te e lui non venga a dirti: Cedi il posto a questo! e tu debba con tua vergogna cominciare allora ad occupare l’ultimo posto.

¹⁰אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

¹⁰Ma quando sarai invitato, va a metterti all’ultimo posto, affinché quando colui che t’ha invitato verrà, ti dica: Amico, sali più in su. Allora ne avrai onore dinanzi a tutti quelli che saran teco a tavola.

¹¹כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

¹¹Poiché chiunque s’innalza sarà abbassato, e chi si abbassa sarà innalzato.

¹²וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

¹²E diceva pure a colui che lo aveva invitato: Quando fai un desinare o una cena, non chiamare i tuoi amici, né i tuoi fratelli, né i tuoi parenti, né i vicini ricchi; che talora anch’essi non t’invitino, e ti sia reso il contraccambio;

¹³אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

¹³ma quando fai un convito, chiama i poveri, gli storpi, gli zoppi, i ciechi;

¹⁴ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

¹⁴e sarai beato, perché non hanno modo di rendertene il contraccambio; ma il contraccambio ti sarà reso alla risurrezione de’ giusti.

¹⁵וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

¹⁵Or uno de’ commensali, udite queste cose, gli disse: Beato chi mangerà del pane nel regno di Dio!

¹⁶והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

¹⁶Ma Gesù gli disse: Un uomo fece una gran cena e invitò molti;

¹⁷וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

¹⁷e all’ora della cena mandò il suo servitore a dire agl’invitati: Venite, perché tutto è già pronto.

¹⁸ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

¹⁸E tutti, ad una voce, cominciarono a scusarsi. Il primo gli disse: Ho comprato un campo e ho necessità d’andarlo a vedere; ti prego, abbimi per iscusato.

¹⁹ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

¹⁹E un altro disse: Ho comprato cinque paia di buoi, e vado a provarli; ti prego, abbimi per iscusato.

²⁰ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

²⁰E un altro disse: Ho preso moglie, e perciò non posso venire.

²¹ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

²¹E il servitore, tornato, riferì queste cose al suo signore. Allora il padron di casa, adiratosi, disse al suo servitore: Va’ presto per le piazze e per le vie della città, e mena qua i poveri, gli storpi, i ciechi e gli zoppi.

²²ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

²²Poi il servitore disse: Signore, s’è fatto come hai comandato, e ancora c’è posto.

²³ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

²³E il signore disse al servitore: Va’ fuori per le strade e lungo le siepi, e costringili ad entrare, affinché la mia casa sia piena.

²⁴כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

²⁴Perché io vi dico che nessuno di quegli uomini ch’erano stati invitati assaggerà la mia cena.

²⁵והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

²⁵Or molte turbe andavano con lui; ed egli, rivoltosi, disse loro:

²⁶איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁶Se uno viene a me e non odia suo padre, e sua madre, e la moglie, e i fratelli, e le sorelle, e finanche la sua propria vita, non può esser mio discepolo.

²⁷ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁷E chi non porta la sua croce e non vien dietro a me, non può esser mio discepolo.

²⁸כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

²⁸Infatti chi è fra voi colui che, volendo edificare una torre, non si metta prima a sedere e calcoli la spesa per vedere se ha da poterla finire?

²⁹פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

²⁹Che talora, quando ne abbia posto il fondamento e non la possa finire, tutti quelli che la vedranno prendano a beffarsi di lui, dicendo:

³⁰כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

³⁰Quest’uomo ha cominciato a edificare e non ha potuto finire.

³¹אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

³¹Ovvero, qual è il re che, partendo per muover guerra ad un altro re, non si metta prima a sedere ed esamini se possa con diecimila uomini affrontare colui che gli vien contro con ventimila?

³²ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

³²Se no, mentre quello è ancora lontano, gli manda un’ambasciata e chiede di trattar la pace.

³³ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

³³Così dunque ognun di voi che non rinunzi a tutto quello che ha, non può esser mio discepolo.

³⁴טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

³⁴Il sale, certo, è buono; ma se anche il sale diventa insipido, con che gli si darà sapore?

³⁵לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

³⁵Non serve né per terra, né per concime; lo si butta via. Chi ha orecchi da udire, oda.