¹ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃

¹E avvenne un di quei giorni, che mentre insegnava al popolo nel tempio ed evangelizzava, sopraggiunsero i capi sacerdoti e gli scribi con gli anziani, e gli parlaron così:

²ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃

²Dicci con quale autorità tu fai queste cose, e chi t’ha data codesta autorità.

³ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃

³Ed egli, rispondendo, disse loro: Anch’io vi domanderò una cosa:

⁴טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃

⁴Il battesimo di Giovanni era dal cielo a dagli uomini?

⁵ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃

⁵Ed essi ragionavan fra loro, dicendo: Se diciamo: Dal cielo, egli ci dirà: Perché non gli credeste?

⁶ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃

⁶Ma se diciamo: Dagli uomini, tutto il popolo ci lapiderà, perché è persuaso che Giovanni era un profeta.

⁷ויענו לא ידענו מאין׃

⁷E risposero che non sapevano d’onde fosse.

⁸ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

⁸E Gesù disse loro: Neppur io vi dico con quale autorità fo queste cose.

⁹ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃

⁹Poi prese a dire al popolo questa parabola: Un uomo piantò una vigna, l’allogò a dei lavoratori, e se n’andò in viaggio per lungo tempo.

¹⁰ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃

¹⁰E nella stagione mandò a que’ lavoratori un servitore perché gli dessero del frutto della vigna; ma i lavoratori, battutolo, lo rimandarono a mani vuote.

¹¹ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃

¹¹Ed egli di nuovo mandò un altro servitore; ma essi, dopo aver battuto e vituperato anche questo, lo rimandarono a mani vuote.

¹²ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃

¹²Ed egli ne mandò ancora un terzo; ed essi, dopo aver ferito anche questo, lo scacciarono.

¹³ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃

¹³Allora il padron della vigna disse: Che farò? Manderò il mio diletto figliuolo; forse a lui porteranno rispetto.

¹⁴וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃

¹⁴Ma quando i lavoratori lo videro, fecero tra loro questo ragionamento: Costui è l’erede; uccidiamolo, affinché l’eredità diventi nostra.

¹⁵ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃

¹⁵E cacciatolo fuor dalla vigna, lo uccisero. Che farà loro dunque il padron della vigna?

¹⁶יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

¹⁶Verrà e distruggerà que’ lavoratori, e darà la vigna ad altri. Ed essi, udito ciò, dissero: Così non sia!

¹⁷ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

¹⁷Ma egli, guardatili in faccia, disse: Che vuol dir dunque questo che è scritto: La pietra che gli edificatori hanno riprovata è quella che è divenuta pietra angolare?

¹⁸כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

¹⁸Chiunque cadrà su quella pietra sarà sfracellato; ed ella stritolerà colui sul quale cadrà.

¹⁹ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃

¹⁹E gli scribi e i capi sacerdoti cercarono di mettergli le mani addosso in quella stessa ora, ma temettero il popolo; poiché si avvidero bene ch’egli avea detto quella parabola per loro.

²⁰ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃

²⁰Ed essendosi messi ad osservarlo, gli mandarono delle spie che simulassero d’esser giusti per coglierlo in parole, affin di darlo in man dell’autorità e del potere del governatore.

²¹וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃

²¹E quelli gli fecero una domanda, dicendo: Maestro, noi sappiamo che tu parli e insegni dirittamente, e non hai riguardi personali, ma insegni la via di Dio secondo verità:

²²המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

²²E’ egli lecito a noi pagare il tributo a Cesare o no?

²³ויכר את נכליהם ויאמר להם׃

²³Ma egli, avvedutosi della loro astuzia, disse loro:

²⁴מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃

²⁴Mostratemi un denaro; di chi porta l’effigie e l’iscrizione? Ed essi dissero: Di Cesare.

²⁵ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²⁵Ed egli a loro: Rendete dunque a Cesare quel ch’è di Cesare, e a Dio quel ch’è di Dio.

²⁶ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

²⁶Ed essi non poteron coglierlo in parole dinanzi al popolo; e maravigliati della sua risposta, si tacquero.

²⁷ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

²⁷Poi, accostatisi alcuni dei Sadducei, i quali negano che ci sia risurrezione, lo interrogarono, dicendo:

²⁸מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁸Maestro, Mosè ci ha scritto che se il fratello di uno muore avendo moglie ma senza figliuoli, il fratello ne prenda la moglie e susciti progenie a suo fratello.

²⁹והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

²⁹Or v’erano sette fratelli. Il primo prese moglie, e morì senza figliuoli.

³⁰ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

³⁰Il secondo pure la sposò;

³¹ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

³¹poi il terzo; e così fu dei sette; non lasciaron figliuoli, e morirono.

³²ובאחרונה מתה גם האשה׃

³²In ultimo, anche la donna morì.

³³והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

³³Nella risurrezione dunque, la donna, di chi di loro sarà moglie? Perché i sette l’hanno avuta per moglie.

³⁴ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃

³⁴E Gesù disse loro: I figliuoli di questo secolo sposano e sono sposati;

³⁵והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃

³⁵ma quelli che saranno reputati degni d’aver parte al secolo avvenire e alla risurrezione dai morti, non sposano e non sono sposati,

³⁶כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

³⁶perché neanche possono più morire, giacché son simili agli angeli e son figliuoli di Dio, essendo figliuoli della risurrezione.

³⁷וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

³⁷Che poi i morti risuscitino anche Mosè lo dichiarò nel passo del "pruno", quando chiama il Signore l’Iddio d’Abramo, l’Iddio d’Isacco e l’Iddio di Giacobbe.

³⁸והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

³⁸Or Egli non è un Dio di morti, ma di viventi; poiché per lui vivono tutti.

³⁹ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

³⁹E alcuni degli scribi, rispondendo, dissero: Maestro, hai detto bene.

⁴⁰ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

⁴⁰E non ardivano più fargli alcuna domanda.

⁴¹ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

⁴¹Ed egli disse loro: Come dicono che il Cristo è figliuolo di Davide?

⁴²והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

⁴²Poiché Davide stesso, nel libro dei Salmi, dice: Il Signore ha detto al mio Signore: Siedi alla mia destra,

⁴³עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴³finché io abbia posto i tuoi nemici per sgabello de’ tuoi piedi.

⁴⁴הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

⁴⁴Davide dunque lo chiama Signore; e com’è egli suo figliuolo?

⁴⁵ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃

⁴⁵E udendolo tutto il popolo, egli disse a’ suoi discepoli:

⁴⁶הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

⁴⁶Guardatevi dagli scribi, i quali passegian volentieri in lunghe vesti ed amano le salutazioni nelle piazze e i primi seggi nelle sinagoghe e i primi posti nei conviti;

⁴⁷הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃

⁴⁷essi che divorano le case delle vedove e fanno per apparenza lunghe orazioni. Costoro riceveranno maggior condanna.