¹ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃

¹In que’ giorni, essendo di nuovo la folla grandissima, e non avendo ella da mangiare, Gesù, chiamati a sé i discepoli, disse loro:

²נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃

²Io ho pietà di questa moltitudine; poiché già da tre giorni sta con me e non ha da mangiare.

³והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃

³E se li rimando a casa digiuni, verranno meno per via; e ve n’hanno alcuni che son venuti da lontano.

⁴ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃

⁴E i suoi discepoli gli risposero: Come si potrebbe mai saziarli di pane qui, in un deserto?

⁵וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃

⁵Ed egli domandò loro: Quanti pani avete? Essi dissero: Sette.

⁶ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃

⁶Ed egli ordinò alla folla di accomodarsi per terra; e prese i sette pani, dopo aver rese grazie, li spezzò e diede ai discepoli perché li ponessero dinanzi alla folla; ed essi li posero.

⁷ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה׃

⁷Avevano anche alcuni pochi pescetti ed egli, fatta la benedizione, comandò di porre anche quelli dinanzi a loro.

⁸ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים׃

⁸E mangiarono e furono saziati; e de’ pezzi avanzati si levarono sette panieri.

⁹והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃

⁹Or erano circa quattromila persone. Poi Gesù li licenziò;

¹⁰אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא׃

¹⁰e subito, montato nella barca co’ suoi discepoli, andò dalle parti di Dalmanuta.

¹¹ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו׃

¹¹E i Farisei si recarono colà e si misero a disputar con lui, chiedendogli, per metterlo alla prova, un segno dal cielo.

¹²ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה׃

¹²Ma egli, dopo aver sospirato nel suo spirito, disse: Perché questa generazione chiede un segno? In verità io vi dico: Non sarà dato alcun segno a questa generazione.

¹³ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים׃

¹³E lasciatili, montò di nuovo nella barca e passò all’altra riva.

¹⁴וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת׃

¹⁴Or i discepoli avevano dimenticato di prendere dei pani, e non avevano seco nella barca che un pane solo.

¹⁵ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃

¹⁵Ed egli dava loro de’ precetti dicendo: Badate, guardatevi dal lievito de’ Farisei e dal lievito d’Erode!

¹⁶ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו׃

¹⁶Ed essi si dicevano gli uni agli altri: Egli è perché non abbiam pane.

¹⁷וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃

¹⁷E Gesù, accortosene, disse loro: Perché ragionate voi del non aver pane? Non riflettete e non capite voi ancora? Avete il cuore indurito?

¹⁸עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃

¹⁸Avendo occhi non vedete? e avendo orecchie non udite? e non avete memoria alcuna?

¹⁹כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃

¹⁹Quand’io spezzai i cinque pani per i cinquemila, quante ceste piene di pezzi levaste? Essi dissero: Dodici.

²⁰ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃

²⁰E quando spezzai i sette pani per i quattromila, quanti panieri pieni levaste?

²¹ויאמר אליהם איך לא תבינו׃

²¹Ed essi risposero: Sette. E diceva loro: Non capite ancora?

²²ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃

²²E vennero in Betsaida; e gli fu menato un cieco, e lo pregarono che lo toccasse.

²³ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃

²³Ed egli, preso il cieco per la mano, lo condusse fuor dal villaggio; e sputatogli negli occhi e impostegli le mani, gli domandò:

²⁴ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃

²⁴Vedi tu qualche cosa? Ed egli, levati gli occhi, disse: Scorgo gli uomini, perché li vedo camminare, e mi paion alberi.

²⁵ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק׃

²⁵Poi Gesù gli mise di nuovo le mani sugli occhi; ed egli riguardò e fu guarito e vedeva ogni cosa chiaramente.

²⁶וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר׃

²⁶E Gesù lo rimandò a casa sua e gli disse: Non entrar neppure nel villaggio.

²⁷ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני׃

²⁷Poi Gesù, co’ suoi discepoli, se ne andò verso le borgate di Cesare di Filippo; e cammin facendo domandò ai suoi discepoli: Chi dice la gente ch’io sia?

²⁸ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים׃

²⁸Ed essi risposero: Gli uni, Giovanni Battista: altri, Elia; ed altri, uno de’ profeti.

²⁹וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח׃

²⁹Ed egli domandò loro: E voi, chi dite ch’io sia? E Pietro rispose: Tu sei il Cristo.

³⁰ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש׃

³⁰Ed egli vietò loro severamente di dir ciò di lui ad alcuno.

³¹ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום׃

³¹Poi cominciò ad insegnar loro ch’era necessario che il Figliuol dell’uomo soffrisse molte cose, e fosse reietto dagli anziani e dai capi sacerdoti e dagli scribi, e fosse ucciso, e in capo a tre giorni risuscitasse.

³²והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו׃

³²E diceva queste cose apertamente. E Pietro, trattolo da parte, prese a rimproverarlo.

³³ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם׃

³³Ma egli, rivoltosi e guardati i suoi discepoli, rimproverò Pietro dicendo: Vattene via da me, Satana! Tu non hai il senso delle cose di Dio, ma delle cose degli uomini.

³⁴ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי׃

³⁴E chiamata a sé la folla coi suoi discepoli, disse loro: Se uno vuol venire dietro a me, rinunzi a se stesso e prenda la sua croce e mi segua.

³⁵כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה׃

³⁵Perché chi vorrà salvare la sua vita, la perderà; ma chi perderà la sua vita per amor di me e del Vangelo, la salverà.

³⁶כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו׃

³⁶E che giova egli all’uomo se guadagna tutto il mondo e perde l’anima sua?

³⁷או מה יתן איש פדיון נפשו׃

³⁷E infatti, che darebbe l’uomo in cambio dell’anima sua?

³⁸כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים׃

³⁸Perché se uno si sarà vergognato di me e delle mie parole in questa generazione adultera e peccatrice, anche il Figliuol dell’uomo si vergognerà di lui quando sarà venuto nella gloria del Padre suo coi santi angeli.