¹ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃

¹E Gesù prese di nuovo a parlar loro in parabole dicendo:

²דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃

²Il regno de’ cieli è simile ad un re, il quale fece le nozze del suo figliuolo.

³וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃

³E mandò i suoi servitori a chiamare gl’invitati alle nozze; ma questi non vollero venire.

⁴ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃

⁴Di nuovo mandò degli altri servitori, dicendo: Dite agli invitati: Ecco, io ho preparato il mio pranzo; i miei buoi ed i miei animali ingrassati sono ammazzati, e tutto è pronto; venite alle nozze.

⁵והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃

⁵Ma quelli, non curandosene, se n’andarono, chi al suo campo, chi al suo traffico;

⁶והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃

⁶gli altri poi, presi i suoi servitori, li oltraggiarono e li uccisero.

⁷ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃

⁷Allora il re s’adirò, e mandò le sue truppe a sterminare quegli omicidi e ad ardere la loro città.

⁸אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃

⁸Quindi disse ai suoi servitori: Le nozze, si, sono pronte; ma gl’invitati non ne erano degni.

⁹לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃

⁹Andate dunque sui crocicchi delle strade e chiamate alle nozze quanti troverete.

¹⁰ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃

¹⁰E quei servitori, usciti per le strade, raunarono tutti quelli che trovarono, cattivi e buoni; e la sala delle nozze fu ripiena di commensali.

¹¹ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃

¹¹Or il re, entrato per vedere quelli che erano a tavola, notò quivi un uomo che non vestiva l’abito di nozze.

¹²ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃

¹²E gli disse: Amico, come sei entrato qua senza aver un abito da nozze? E colui ebbe la bocca chiusa.

¹³ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

¹³Allora il re disse ai servitori: Legatelo mani e piedi e gettatelo nelle tenebre di fuori. Ivi sarà il pianto e lo stridor de’ denti.

¹⁴כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁴Poiché molti son chiamati, ma pochi eletti.

¹⁵וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃

¹⁵Allora i Farisei, ritiratisi, tennero consiglio per veder di coglierlo in fallo nelle sue parole.

¹⁶וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃

¹⁶E gli mandarono i loro discepoli con gli Erodiani a dirgli: Maestro, noi sappiamo che sei verace e insegni la via di Dio secondo verità, e non ti curi d’alcuno, perché non guardi all’apparenza delle persone.

¹⁷לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

¹⁷Dicci dunque: Che te ne pare? E’ egli lecito pagare il tributo a Cesare, o no?

¹⁸וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃

¹⁸Ma Gesù, conosciuta la loro malizia, disse: Perché mi tentate, ipocriti?

¹⁹הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃

¹⁹Mostratemi la moneta del tributo. Ed essi gli porsero un denaro. Ed egli domandò loro:

²⁰ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃

²⁰Di chi è questa effigie e questa iscrizione?

²¹ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²¹Gli risposero: Di Cesare. Allora egli disse loro: Rendete dunque a Cesare quel ch’è di Cesare, e a Dio quel ch’è di Dio.

²²וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃

²²Ed essi, udito ciò, si maravigliarono; e, lasciatolo, se ne andarono.

²³ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃

²³In quell’istesso giorno vennero a lui de’ Sadducei, i quali dicono che non v’è risurrezione, e gli domandarono:

²⁴רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁴Maestro, Mosè ha detto: Se uno muore senza figliuoli, il fratel suo sposi la moglie di lui e susciti progenie al suo fratello.

²⁵ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃

²⁵Or v’erano fra di noi sette fratelli; e il primo, ammogliatosi, morì; e, non avendo prole, lasciò sua moglie al suo fratello.

²⁶וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃

²⁶Lo stesso fece pure il secondo, poi il terzo, fino al settimo.

²⁷ואחרי כלם מתה גם האשה׃

²⁷Infine, dopo tutti, morì anche la donna.

²⁸ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃

²⁸Alla risurrezione, dunque, di quale dei sette sarà ella moglie? Poiché tutti l’hanno avuta.

²⁹ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃

²⁹Ma Gesù, rispondendo, disse loro: Voi errate, perché non conoscete le Scritture, né la potenza di Dio.

³⁰כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃

³⁰Perché alla risurrezione né si prende né si dà moglie; ma i risorti son come angeli ne’ cieli.

³¹ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃

³¹Quanto poi alla risurrezione dei morti, non avete voi letto quel che vi fu insegnato da Dio,

³²אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃

³²quando disse: Io sono l’Iddio di Abramo e l’Iddio d’Isacco e l’Iddio di Giacobbe? Egli non è l’Iddio de’ morti, ma de’ viventi.

³³וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃

³³E le turbe, udite queste cose, stupivano della sua dottrina.

³⁴והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃

³⁴Or i Farisei, udito ch’egli avea chiusa la bocca a’ Sadducei, si raunarono insieme;

³⁵ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃

³⁵e uno di loro, dottor della legge, gli domandò, per metterlo alla prova:

³⁶רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃

³⁶Maestro, qual è, nella legge, il gran comandamento?

³⁷ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃

³⁷E Gesù gli disse: Ama il Signore Iddio tuo con tutto il tuo cuore e con tutta l’anima tua e con tutta la mente tua.

³⁸זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃

³⁸Questo è il grande e il primo comandamento.

³⁹והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃

³⁹Il secondo, simile ad esso, è: Ama il tuo prossimo come te stesso.

⁴⁰בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃

⁴⁰Da questi due comandamenti dipendono tutta la legge ed i profeti.

⁴¹ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃

⁴¹Or essendo i Farisei raunati, Gesù li interrogò dicendo:

⁴²מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃

⁴²Che vi par egli del Cristo? di chi è egli figliuolo? Essi gli risposero: Di Davide.

⁴³ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃

⁴³Ed egli a loro: Come dunque Davide, parlando per lo Spirito, lo chiama Signore, dicendo:

⁴⁴נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴⁴Il Signore ha detto al mio Signore: Siedi alla mia destra finché io abbia posto i tuoi nemici sotto i tuoi piedi?

⁴⁵ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃

⁴⁵Se dunque Davide lo chiama Signore, com’è egli suo figliuolo?

⁴⁶ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃

⁴⁶E nessuno potea replicargli parola; e da quel giorno nessuno ardì più interrogarlo.