¹למנצח על השמינית מזמור לדוד הושיעה יהוה כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם׃

¹Al Capo de’ musici. Sopra l’ottava. Salmo di Davide. Salva, o Eterno, poiché l’uomo pio vien meno, e i fedeli vengono a mancare tra i figliuoli degli uomini.

²שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו׃

²Ciascuno mentisce parlando col prossimo; parlano con labbro lusinghiero e con cuor doppio.

³יכרת יהוה כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות׃

³L’Eterno recida tutte le labbra lusinghiere, la lingua che parla alteramente,

⁴אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו׃

⁴quelli che dicono: Con le nostre lingue prevarremo; le nostre labbra sono per noi; chi sarà signore su noi?

⁵משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יהוה אשית בישע יפיח לו׃

⁵Per l’oppressione dei miseri, per il grido d’angoscia de’ bisognosi, ora mi leverò, dice l’Eterno; darò loro la salvezza alla quale anelano.

⁶אמרות יהוה אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים׃

⁶Le parole dell’Eterno son parole pure, sono argento affinato in un crogiuolo di terra, purificato sette volte.

⁷אתה יהוה תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם׃

⁷Tu, o Eterno, li proteggerai, li preserverai da questa generazione in perpetuo.

⁸סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם׃

⁸Gli empi vanno attorno da tutte le parti quando la bassezza siede in alto tra i figliuoli degli uomini.