¹ויהי בדברם אל העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית המקדש והצדוקים׃

¹Y HABLANDO ellos al pueblo, sobrevinieron los sacerdotes, y el magistrado del templo, y los Saduceos,

²כי חרה להם על אשר למדו את העם והגידו בישוע את תחית המתים׃

²Resentidos de que enseñasen al pueblo, y anunciasen en Jesús la resurrección de los muertos.

³וישלחו בהם את ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי כבר בא הערב׃

³Y les echaron mano, y los pusieron en la cárcel hasta el día siguiente; porque era ya tarde.

⁴ורבים מהשמעים את הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים׃

⁴Mas muchos de los que habían oído la palabra, creyeron; y fué el número de los varones como cinco mil.

⁵ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים׃

⁵Y aconteció al día siguiente, que se juntaron en Jerusalem los príncipes de ellos, y los ancianos, y los escribas;

⁶וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול׃

⁶Y Anás, príncipe de los sacerdotes, y Caifás, y Juan y Alejandro, y todos los que eran del linaje sacerdotal;

⁷ויעמידו אתם בתוך וישאלום באי זה כח ובאי זה שם עשיתם זאת׃

⁷Y haciéndolos presentar en medio, les preguntaron: ¿Con qué potestad, ó en qué nombre, habéis hecho vosotros esto?

⁸וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני ישראל׃

⁸Entonce Pedro, lleno del Espíritu Santo, les dijo: Príncipes del pueblo, y ancianos de Israel:

⁹אם אנחנו נחקרים היום על הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע׃

⁹Pues que somos hoy demandados acerca del beneficio hecho á un hombre enfermo, de qué manera éste haya sido sanado,

¹⁰יודע לכלכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן המתים כי בשמו עמד זה לפניכם בריא׃

¹⁰Sea notorio á todos vosotros, y á todo el pueblo de Israel, que en el nombre de Jesucristo de Nazaret, al que vosotros crucificasteis y Dios le resucitó de los muertos, por él este hombre está en vuestra presencia sano.

¹¹והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה׃

¹¹Este es la piedra reprobada de vosotros los edificadores, la cual es puesta por cabeza del ángulo.

¹²ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר בו נושע׃

¹²Y en ningún otro hay salud; porque no hay otro nombre debajo del cielo, dado á los hombres, en que podamos ser salvos.

¹³ויהי כאשר ראו את בטחון לב של פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם ישוע׃

¹³Entonces viendo la constancia de Pedro y de Juan, sabido que eran hombres sin letras é ignorantes, se maravillaban; y les conocían que habían estado con Jesús.

¹⁴ובראותם את האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃

¹⁴Y viendo al hombre que había sido sanado, que estaba con ellos, no podían decir nada en contra.

¹⁵ויצוו אתם לצאת חוצה מן הסנהדרין ויתיעצו יחדו׃

¹⁵Mas les mandaron que se saliesen fuera del concilio; y conferían entre sí,

¹⁶ויאמרו מה נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על ידיהם וגם מפרסם לכל ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃

¹⁶Diciendo: ¿Qué hemos de hacer á estos hombres? porque de cierto, señal manifiesta ha sido hecha por ellos, notoria á todos los que moran en Jerusalem, y no lo podemos negar.

¹⁷אך למען לא ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל אדם בשם הזה׃

¹⁷Todavía, porque no se divulgue más por el pueblo, amenacémoslos, que no hablen de aquí adelante á hombre alguno en este nombre.

¹⁸ויקראו אתם ויצוום אשר לא ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃

¹⁸Y llamándolos, les intimaron que en ninguna manera hablasen ni enseñasen en el nombre de Jesús.

¹⁹ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם׃

¹⁹Entonces Pedro y Juan, respondiendo, les dijeron: Juzgad si es justo delante de Dios obedecer antes á vosotros que á Dios:

²⁰כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו׃

²⁰Porque no podemos dejar de decir lo que hemos visto y oído.

²¹ויוסיפו לגער בם ויפטרו אתם באשר לא מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את האלהים על הנעשה׃

²¹Ellos entonces los despacharon amenazándolos, no hallando ningún modo de castigarlos, por causa del pueblo; porque todos glorificaban á Dios de lo que había sido hecho.

²²כי בן ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה עמו אות הרפואה הזאת׃

²²Porque el hombre en quien había sido hecho este milagro de sanidad, era de más de cuarenta años.

²³ואחרי הפטרם באו אל אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים׃

²³Y sueltos, vinieron á los suyos, y contaron todo lo que los príncipes de los sacerdotes y los ancianos les habían dicho.

²⁴ויהי כאשר שמעו את זאת וישאו את קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם׃

²⁴Y ellos, habiéndolo oído, alzaron unánimes la voz á Dios, y dijeron: Señor, tú eres el Dios que hiciste el cielo y la tierra, la mar, y todo lo que en ellos hay;

²⁵אשר אמרת בפי עבדך דוד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

²⁵Que por boca de David, tu siervo, dijiste: ¿Por qué han bramado las gentes, Y los pueblos han pensado cosas vanas?

²⁶יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃

²⁶Asistieron los reyes de la tierra, Y los príncipes se juntaron en uno Contra el Señor, y contra su Cristo.

²⁷כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם הגוים ולאמי ישראל על ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃

²⁷Porque verdaderamente se juntaron en esta ciudad contra tu santo Hijo Jesús, al cual ungiste, Herodes y Poncio Pilato, con los Gentiles y los pueblos de Israel,

²⁸לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃

²⁸Para hacer lo que tu mano y tu consejo habían antes determinado que había de ser hecho.

²⁹ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם׃

²⁹Y ahora, Señor, mira sus amenazas, y da á tus siervos que con toda confianza hablen tu palabra;

³⁰בנטתך את ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃

³⁰Que extiendas tu mano á que sanidades, y milagros, y prodigios sean hechos por el nombre de tu santo Hijo Jesús.

³¹ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב׃

³¹Y como hubieron orado, el lugar en que estaban congregados tembló; y todos fueron llenos del Espíritu Santo, y hablaron la palabra de Dios con confianza.

³²וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות׃

³²Y la multitud de los que habían creído era de un corazón y un alma: y ninguno decía ser suyo algo de lo que poseía; mas todas las cosas les eran comunes.

³³ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם׃

³³Y los apóstoles daban testimonio de la resurrección del Señor Jesús con gran esfuerzo; y gran gracia era en todos ellos.

³⁴כי לא היה בהם חסר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כסף מחירם׃

³⁴Que ningún necesitado había entre ellos: porque todos los que poseían heredades ó casas, vendiéndolas, traían el precio de lo vendido,

³⁵וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחסרו׃

³⁵Y lo ponían á los pies de los apóstoles; y era repartido á cada uno según que había menester.

³⁶ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא פרושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃

³⁶Entonces José, que fué llamado de los apóstoles por sobrenombre, Bernabé, (que es interpretado, Hijo de consolación) Levita, natural de Cipro,

³⁷גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃

³⁷Como tuviese una heredad, la vendió, y trajo el precio, y púsolo á los pies de los apóstoles.