¹ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

¹Y FUÉ á mí palabra de Jehová, diciendo:

²בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו׃

²Hijo del hombre, pon tu rostro hacia el monte de Seir, y profetiza contra él,

³ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃

³Y dile: Así ha dicho el Señor Jehová: He aquí yo contra ti, oh monte de Seir, y extenderé mi mano contra ti, y te pondré en asolamiento y en soledad.

⁴עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה׃

⁴A tus ciudades asolaré, y tú serás asolado; y sabrás que yo soy Jehová.

⁵יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ׃

⁵Por cuanto tuviste enemistades perpetuas, y esparciste los hijos de Israel á poder de espada en el tiempo de su aflicción, en el tiempo extremadamente malo;

⁶לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך׃

⁶Por tanto, vivo yo, dice el Señor Jehová, que á sangre te diputaré, y sangre te perseguirá: y pues la sangre no aborreciste, sangre te perseguirá.

⁷ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃

⁷Y pondré al monte de Seir en asolamiento y en soledad, y cortaré de él pasante y volviente.

⁸ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם׃

⁸Y henchiré sus montes de sus muertos: en tus collados, y en tus valles, y en todos tus arroyos, caerán ellos muertos á cuchillo.

⁹שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי אני יהוה׃

⁹Yo te pondré en asolamientos perpetuos, y tus ciudades nunca más se restaurarán; y sabréis que yo soy Jehová.

¹⁰יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃

¹⁰Por cuanto dijiste: Las dos naciones y las dos tierras serán mías, y las poseeremos, estando allí Jehová;

¹¹לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃

¹¹Por tanto, vivo yo, dice el Señor Jehová, yo haré conforme á tu ira, y conforme á tu celo con que procediste, á causa de tus enemistades con ellos: y seré conocido en ellos, cuando te juzgaré.

¹²וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה׃

¹²Y sabrás que yo Jehová he oído todas tus injurias que proferiste contra los montes de Israel, diciendo: Destruídos son, nos son dados á devorar.

¹³ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃

¹³Y os engrandecisteis contra mí con vuestra boca, y multiplicasteis contra mí vuestras palabras. Yo lo oí.

¹⁴כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך׃

¹⁴Así ha dicho el Señor Jehová: Alegrándose toda la tierra, yo te haré soledad.

¹⁵כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה׃

¹⁵Como te alegraste sobre la heredad de la casa de Israel, porque fué asolada, así te haré á ti: asolado será el monte de Seir, y toda Idumea, toda ella; y sabrán que yo soy Jehová.