¹דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל׃

¹PALABRA de Jehová que fué á Joel hijo de Pethuel.

²שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם׃

²Oid esto, viejos, y escuchad, todos los moradores de la tierra. ¿Ha acontecido esto en vuestros días, ó en los días de vuestros padres?

³עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר׃

³De esto contaréis á vuestros hijos, y vuestros hijos á sus hijos, y su hijos á la otra generación.

⁴יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל׃

⁴Lo que quedó de la oruga comió la langosta, y lo que quedó de la langosta comió el pulgón; y el revoltón comió lo que del pulgón había quedado.

⁵הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם׃

⁵Despertad, borrachos, y llorad; aullad todos los que bebéis vino, á causa del mosto, porque os es quitado de vuestra boca.

⁶כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו׃

⁶Porque gente subió á mi tierra, fuerte y sin número; sus dientes, dientes de león, y sus muelas, de león.

⁷שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה׃

⁷Asoló mi vid, y descortezó mi higuera: del todo la desnudó y derribó: sus ramas quedaron blancas.

⁸אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה׃

⁸Llora tú como moza vestida de saco por el marido de su juventud.

⁹הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה׃

⁹Pereció el presente y la libación de la casa de Jehová: los sacerdotes ministros de Jehová hicieron luto.

¹⁰שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר׃

¹⁰El campo fué destruído, enlutóse la tierra; porque el trigo fué destuído, se secó el mosto, perdióse el aceite.

¹¹הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה׃

¹¹Confundíos, labradores, aullad, viñeros, por el trigo y la cebada; porque se perdió la mies del campo.

¹²הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם׃

¹²Secóse la vid, y pereció la higuera, el granado también, la palma, y el manzano; secáronse todos los árboles del campo; por lo cual se secó el gozo de los hijos de los hombres.

¹³חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך׃

¹³Ceñíos y lamentad, sacerdotes; aullad, ministros del altar; venid, dormid en sacos, ministros de mi Dios: porque quitado es de la casa de vuestro Dios el presente y la libación.

¹⁴קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה׃

¹⁴Pregonad ayuno, llamad á congregación; congregad los ancianos y todos los moradores de la tierra en la casa de Jehová vuestro Dios, y clamad á Jehová.

¹⁵אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא׃

¹⁵Ay del día! porque cercano está el día de Jehová, y vendrá como destrucción por el Todopoderoso.

¹⁶הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל׃

¹⁶¿No es quitado el mantenimiento de delante de nuestros ojos, la alegría y el placer de la casa de nuestro Dios?

¹⁷עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃

¹⁷El grano se pudrió debajo de sus terrones, los bastimentos fueron asolados, los alfolíes destruídos; porque se secó el trigo.

¹⁸מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו׃

¹⁸Cuánto gimieron las bestias! ­cuán turbados anduvieron los hatos de los bueyes, porque no tuvieron pastos! también fueron asolados los rebaños de las ovejas.

¹⁹אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה׃

¹⁹A ti, oh Jehová, clamaré: porque fuego consumió los pastos del desierto, y llama abrasó todos los árboles del campo.

²⁰גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר׃

²⁰Las bestias del campo bramarán también á ti; porque se secaron los arroyos de las aguas, y fuego consumió las praderías del desierto.