¹וידבר יהוה אל משה לאמר׃

¹Y HABLO Jehová á Moisés, diciendo:

²צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד׃

²Manda á los hijos de Israel que te traigan aceite de olivas claro, molido, para la luminaria, para hacer arder las lámparas de continuo.

³מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני יהוה תמיד חקת עולם לדרתיכם׃

³Fuera del velo del testimonio, en el tabernáculo del testimonio, las aderezará Aarón desde la tarde hasta la mañana delante de Jehová, de continuo: estatuto perpetuo por vuestras edades.

⁴על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני יהוה תמיד׃

⁴Sobre el candelero limpio pondrá siempre en orden las lámparas delante de Jehová.

⁵ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת׃

⁵Y tomarás flor de harina, y cocerás de ella doce tortas: cada torta será de dos décimas.

⁶ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני יהוה׃

⁶Y has de ponerlas en dos órdenes, seis en cada orden, sobre la mesa limpia delante de Jehová.

⁷ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה׃

⁷Pondrás también sobre cada orden incienso limpio, y será para el pan por perfume, ofrenda encendida á Jehová.

⁸ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני ישראל ברית עולם׃

⁸Cada día de sábado lo pondrá de continuo en orden delante de Jehová, de los hijos de Israel por pacto sempiterno.

⁹והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוה חק עולם׃

⁹Y será de Aarón y de sus hijos, los cuales lo comerán en el lugar santo; porque es cosa muy santa para él, de las ofrendas encendidas á Jehová, por fuero perpetuo.

¹⁰ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי׃

¹⁰En aquella sazón el hijo de una mujer Israelita, el cual era hijo de un Egipcio, salió entre los hijos de Israel; y el hijo de la Israelita y un hombre de Israel riñeron en el real:

¹¹ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן׃

¹¹Y el hijo de la mujer Israelita pronunció el Nombre, y maldijo: entonces le llevaron á Moisés. Y su madre se llamaba Selomith, hija de Dribi, de la tribu de Dan.

¹²ויניחהו במשמר לפרש להם על פי יהוה׃

¹²Y pusiéronlo en la cárcel, hasta que les fuese declarado por palabra de Jehová.

¹³וידבר יהוה אל משה לאמר׃

¹³Y Jehová habló á Moisés, diciendo:

¹⁴הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה׃

¹⁴Saca al blasfemo fuera del real, y todos los que le oyeron pongan sus manos sobre la cabeza de él, y apedréelo toda la congregación.

¹⁵ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו׃

¹⁵Y á los hijos de Israel hablarás, diciendo: Cualquiera que maldijere á su Dios, llevará su iniquidad.

¹⁶ונקב שם יהוה מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח בנקבו שם יומת׃

¹⁶Y el que blasfemare el nombre de Jehová, ha de ser muerto; toda la congregación lo apedreará: así el extranjero como el natural, si blasfemare el Nombre, que muera.

¹⁷ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת׃

¹⁷Asimismo el hombre que hiere de muerte á cualquiera persona, que sufra la muerte.

¹⁸ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש׃

¹⁸Y el que hiere á algún animal ha de restituirlo: animal por animal.

¹⁹ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו׃

¹⁹Y el que causare lesión en su prójimo, según hizo, así le sea hecho:

²⁰שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו׃

²⁰Rotura por rotura, ojo por ojo, diente por diente: según la lesión que habrá hecho á otro, tal se hará á él.

²¹ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת׃

²¹El que hiere algún animal, ha de restituirlo; mas el que hiere de muerte á un hombre, que muera.

²²משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני יהוה אלהיכם׃

²²Un mismo derecho tendréis: como el extranjero, así será el natural: porque yo soy Jehová vuestro Dios.

²³וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה יהוה את משה׃

²³Y habló Moisés á los hijos de Israel, y ellos sacaron al blasfemo fuera del real, y apedreáronlo con piedras. Y los hijos de Israel hicieron según que Jehová había mandado á Moisés.