¹אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃

¹VERDAD digo en Cristo, no miento, dándome testimonio mi conciencia en el Espíritu Santo,

²כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃

²Que tengo gran tristeza y continuo dolor en mi corazón.

³כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃

³Porque deseara yo mismo ser apartado de Cristo por mis hermanos, los que son mis parientes según la carne;

⁴אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃

⁴Que son israelitas, de los cuales es la adopción, y la gloria, y el pacto, y la data de la ley, y el culto, y las promesas;

⁵ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃

⁵Cuyos son los padres, y de los cuales es Cristo según la carne, el cual es Dios sobre todas las cosas, bendito por los siglos. Amén.

⁶אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃

⁶No empero que la palabra de Dios haya faltado: porque no todos los que son de Israel son Israelitas;

⁷ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃

⁷Ni por ser simiente de Abraham, son todos hijos; mas: En Isaac te será llamada simiente.

⁸כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃

⁸Quiere decir: No los que son hijos de la carne, éstos son los hijos de Dios; mas los que son hijos de la promesa, son contados en la generación.

⁹כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃

⁹Porque la palabra de la promesa es esta: Como en este tiempo vendré, y tendrá Sara un hijo.

¹⁰ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃

¹⁰Y no sólo esto; mas también Rebeca concibiendo de uno, de Isaac nuestro padre,

¹¹כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃

¹¹(Porque no siendo aún nacidos, ni habiendo hecho aún ni bien ni mal, para que el propósito de Dios conforme á la elección, no por las obras sino por el que llama, permaneciese;)

¹²נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃

¹²Le fué dicho que el mayor serviría al menor.

¹³ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃

¹³Como está escrito: A Jacob amé, mas á Esaú aborrecí.

¹⁴אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃

¹⁴¿Pues qué diremos? ¿Que hay injusticia en Dios? En ninguna manera.

¹⁵כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃

¹⁵Mas á Moisés dice: Tendré misericordia del que tendré misericordia, y me compadeceré del que me compadeceré.

¹⁶ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃

¹⁶Así que no es del que quiere, ni del que corre, sino de Dios que tiene misericordia.

¹⁷כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃

¹⁷Porque la Escritura dice de Faraón: Que para esto mismo te he levantado, para mostrar en ti mi potencia, y que mi nombre sea anunciado por toda la tierra.

¹⁸ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃

¹⁸De manera que del que quiere tiene misericordia; y al que quiere, endurece.

¹⁹וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃

¹⁹Me dirás pues: ¿Por qué, pues, se enoja? porque ¿quién resistirá á su voluntad?

²⁰אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃

²⁰Mas antes, oh hombre, ¿quién eres tú, para que alterques con Dios? Dirá el vaso de barro al que le labró: ¿Por qué me has hecho tal?

²¹אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃

²¹¿O no tiene potestad el alfarero para hacer de la misma masa un vaso para honra, y otro para vergüenza?

²²ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃

²²¿Y qué, si Dios, queriendo mostrar la ira y hacer notoria su potencia, soportó con mucha mansedumbre los vasos de ira preparados para muerte,

²³להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃

²³Y para hacer notorias las riquezas de su gloria, mostrólas para con los vasos de misericordia que él ha preparado para gloria;

²⁴והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃

²⁴Los cuales también ha llamado, es á saber, á nosotros, no sólo de los Judíos, mas también de los Gentiles?

²⁵כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃

²⁵Como también en Oseas dice: Llamaré al que no era mi pueblo, pueblo mío; Y á la no amada, amada.

²⁶והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃

²⁶Y será, que en el lugar donde les fué dicho: Vosotros no sois pueblo mío: Allí serán llamados hijos del Dios viviente.

²⁷וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

²⁷También Isaías clama tocante á Israel: Si fuere el número de los hijos de Israel como la arena de la mar, las reliquias serán salvas:

²⁸כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃

²⁸Porque palabra consumadora y abreviadora en justicia, porque palabra abreviada, hará el Señor sobre la tierra.

²⁹וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

²⁹Y como antes dijo Isaías: Si el Señor de los ejércitos no nos hubiera dejado simiente, Como Sodoma habríamos venido á ser, y á Gomorra fuéramos semejantes.

³⁰ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃

³⁰¿Pues qué diremos? Que los Gentiles que no seguían justicia, han alcanzado la justicia, es á saber, la justicia que es por la fe;

³¹וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃

³¹Mas Israel que seguía la ley de justicia, no ha llegado á la ley de justicia.

³²ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃

³²¿Por qué? Porque la seguían no por fe, mas como por las obras de la ley: por lo cual tropezaron en la piedra de tropiezo,

³³ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃

³³Como está escrito: He aquí pongo en Sión piedra de tropiezo, y piedra de caída; Y aquel que creyere en ella, no será avergonzado.