¹מאין המלחמות והמדנים אשר ביניכם הלא מתוך התאות המתגרות באבריכם׃

¹Varav uppkomma strider, och varav tvister bland eder? Månne icke av de lustar som föra krig i eder lemmar?

²אתם מתאוים ואין לכם תרצחו ותקנאו והשג לא תשיגו תריבו ותלחמו ואין לכם יען אשר לא התפללתם׃

²I ären fulla av begärelser, men haven dock intet; I dräpen och hysen avund, men kunnen dock intet vinna; och så tvisten och striden I. I haven intet, därför att I icke bedjen.

³הן אתם מבקשים ואינכם מקבלים על אשר תתפללו ברעה למען תבלו בתאותיכם׃

³Dock, I bedjen, men I fån intet, ty I bedjen illa, nämligen för att kunna i edra lustar förslösa vad I fån.

⁴הנאפים והמנאפות הלא ידעתם כי אהבת העולם איבת אלהים היא ועתה החפץ להיות אהב העולם יהיה איב לאלהים׃

⁴I trolösa avfällingar, veten I då icke att världens vänskap är Guds ovänskap? Den som vill vara världens vän, han bliver alltså Guds ovän.

⁵או התדמו בנפשכם כי לריק אמר הכתוב בקנאה יתאוה לרוח השכן בקרבנו׃

⁵Eller menen I att detta är ett tomt ord i skriften: »Med svartsjuk kärlek trängtar den Ande som han har låtit taga sin boning i oss»?

⁶וגם יגדיל לתת חן על כן אומר אלהים ללצים יליץ ולענוים יתן חן׃

⁶Men så mycket större är den nåd han giver; därför heter det: »Gud står emot de högmodiga, men de ödmjuka giver han nåd.»

⁷לכן הכנעו לאלהים התיצבו נגד השטן ויברח מפניכם׃

⁷Så varen nu Gud underdåniga, men stån emot djävulen, så skall han fly bort ifrån eder.

⁸קרבו לאלהים ויקרב אליכם רחצו ידיכם החטאים טהרו לבבכם חלוקי הלבב׃

⁸Nalkens Gud, så skall han nalkas eder. Renen edra händer, I syndare, och gören edra hjärtan rena, I människor med delad håg.

⁹התענו והתאבלו ובכו שחקכם יהפך לאבל ושמחתכם ליגון׃

⁹Kännen edert elände och sörjen och gråten. Edert löje vände sig i sorg och eder glädje i bedrövelse.

¹⁰הכנעו לפני יהוה והוא ירים אתכם׃

¹⁰Ödmjuken eder inför Herren, så skall han upphöja eder.

¹¹אחי אל תחרפו איש את רעהו המחרף את רעהו ודן את אחיו הוא מחרף את התורה ודן את התורה ואם תדין את התורה אינך עשה התורה כי אם שפטה׃

¹¹Förtalen icke varandra, mina bröder. Den som förtalar en broder eller dömer sin broder, han förtalar lagen och dömer lagen. Men dömer du lagen, så är du icke en lagens görare, utan dess domare.

¹²אחד הוא המחקק אשר יכול להושיע ולאבד ומי אתה כי תדין את עמיתך׃

¹²En är lagstiftaren och domaren, han som kan frälsa och kan förgöra. Vem är då du som dömer din nästa?

¹³הוי האמרים נלכה היום ומחר לעיר פלונית אלמונית ונעשה שם שנה אחת לסחר בה ולהרבות רוח׃

¹³Hören nu, I som sägen: »I dag eller i morgon vilja vi begiva oss till den och den staden, och där vilja vi uppehålla oss ett år och driva handel och skaffa oss vinning» --

¹⁴ולא תדעו מה ילד יום מחר כי מה חייכם עשן הם אשר נראה כמעט רגע ואחר כלה וילך׃

¹⁴I veten ju icke vad som kan ske i morgon. Ty vad är edert liv? En rök ären I, som synes en liten stund, men sedan försvinner.

¹⁵תחת אשר תאמרו אם ירצה יהוה ונחיה נעשה כזה וכזה׃

¹⁵I borden fastmera säga: »Om Herren vill, och vi får leva, skola vi göra det, eller det.»

¹⁶עתה תתגאו בפחזותכם וכל גאוה אשר כזאת רעה היא׃

¹⁶Men nu talen I stora ord i eder förmätenhet. All sådan stortalighet är ond.

¹⁷לכן היודע לעשות הטוב ולא יעשנו והיה בו חטא׃

¹⁷Alltså, den som förstår att göra vad gott är, men icke gör det, för honom bliver detta till synd.