¹אמן אמן אני אמר לכם איש אשר לא יבוא דרך השער אל מכלא הצאן כי אם יעלה בדרך אחר גנב ופריץ הוא׃

¹»Sannerligen, sannerligen säger jag eder: Den som icke går in i fårahuset genom dörren, utan stiger in någon annan väg, han är en tjuv och en rövare.

²ואשר יבוא דרך השער הוא רעה הצאן׃

²Men den som går in genom dörren, han är fårens herde.

³לו יפתח שמר הסף והצאן את קלו תשמענה והוא לצאנו בשם יקרא ויוציאם׃

³För honom öppnar dörrvaktaren, och fåren lyssna till hans röst, och han kallar sina får vid namn och för dem ut.

⁴ואחרי הוציאו את צאנו הוא יעבר לפניהן והצאן הלכות אחריו כי ידעו את קולו׃

⁴Och när han har släppt ut alla sina får, går han framför dem, och fåren följa honom, ty de känna hans röst.

⁵ואחרי זר לא תלכנה כי אם ינוסו מפניו כי את קול הזרים לא ידעו׃

⁵Men en främmande följa de alls icke, utan fly bort ifrån honom, ty de känna icke de främmandes röst.»

⁶המשל הזה דבר ישוע באזניהם והמה לא ידעו מה זאת אשר אמר אליהם׃

⁶Så talade Jesus till dem i förtäckta ord; men de förstodo icke vad det var som han talade till dem.

⁷ויוסף ישוע וידבר אליהם אמן אמן אני אמר לכם אני הוא דלת הצאן׃

⁷Åter sade Jesus till dem: »Sannerligen, sannerligen säger jag eder: Jag är dörren in till fåren.

⁸כל אשר באו לפני גנבים המה ופריצים והצאן לא שמעו לקולם׃

⁸Alla de som hava kommit före mig äro tjuvar och rövare, men fåren hava icke lyssnat till dem.

⁹אנכי הדלת איש כי יבוא בי יושע ובצאתו ובבואו ימצא מרעה׃

⁹Jag är dörren; den som går in genom mig, han skall bliva frälst, och han skall få gå ut och in och skall finna bete.

¹⁰הגנב לא יבוא כי אם לגנוב ולהרוג ולאבד ואני באתי לבעבור הביא להם חיים ומלא ספקם׃

¹⁰Tjuven kommer allenast för att stjäla och slakta och förgöra. Jag har kommit, för att de skola hava liv och hava över nog.

¹¹אנכי הוא הרעה הטוב הרעה הטוב יתן את נפשו בעד צאנו׃

¹¹Jag är den gode herden. En god herde giver sitt liv för fåren.

¹²והשכיר אשר לא רעה הוא והצאן לא לו הנה בראותו כי בא הזאב יעזב את הצאן ונס והזאב יחטף ויפיץ את הצאן׃

¹²Men den som är lejd och icke är herden själv, när han, den som fåren icke tillhöra, ser ulven komma, då övergiver han fåren och flyr, och ulven rövar bort dem och förskingrar dem.

¹³השכיר ינוס כי שכיר הוא ולא ידאג לצאן׃

¹³Han är ju lejd och frågar icke efter fåren.

¹⁴אני הרעה הטוב וידעתי את אשר לי ונודעתי לאשר לי׃

¹⁴Jag är den gode herden, och jag känner mina får, och mina får känna mig,

¹⁵כאשר האב ידעני ואני ידעתי את האב ואת נפשי אתן בעד הצאן׃

¹⁵såsom Fadern känner mig, och såsom jag känner Fadern; och jag giver mitt liv för fåren.

¹⁶וצאן אחרות יש לי אשר אינן מן המכלה הזאת ועלי לנהל גם אתן ותשמענה קולי והיה עדר אחד ורעה אחד׃

¹⁶Jag har ock andra får, som icke höra till detta fårahus; också dem måste jag draga till mig, och de skola lyssna till min röst. Så skall det bliva en hjord och en herde.

¹⁷על כן אהב אתי אבי כי את נפשי אתן למען אשוב ואקחה׃

¹⁷Därför älskar Fadern mig, att jag giver mitt liv -- för att sedan taga igen det.

¹⁸ואיש לא יקחנה מאתי כי אם אני מעצמי אתננה יש בידי לתת אתה ובידי לשוב לקחתה את המצוה הזאת לקחתי מעם אבי׃

¹⁸Ingen tager det ifrån mig, utan jag giver det av fri vilja. Jag har makt att giva det, och jag har makt att taga igen det. Det budet har jag fått av min Fader.»

¹⁹ותהי מחלקת גם בפעם הזאת בין היהודים על הדברים האלה׃

¹⁹För dessa ords skull uppstodo åter stridiga meningar bland judarna.

²⁰ויאמרו רבים מהם שד בו ומשגע הוא למה תשמעו אליו׃

²⁰Många av dem sade: »Han är besatt av en ond ande och är från sina sinnen. Varför hören I på honom?»

²¹ואחרים אמרו לא כאלה ידבר איש אחוז שד היוכל שד לפקח עיני עורים׃

²¹Andra åter sade: »Sådana ord talar icke den som är besatt. Icke kan väl en ond ande öppna blindas ögon?»

²²ויהי חג חנכת הבית בירושלים וסתיו היה׃

²²Därefter inföll tempelinvigningens högtid i Jerusalem. Det var nu vinter,

²³ויתהלך ישוע במקדש באולם של שלמה׃

²³och Jesus gick fram och åter i Salomos pelargång i helgedomen.

²⁴ויסבו אתו היהודים ויאמרו אליו עד אנה תתלה את נפשנו את המשיח אתה הגידה לנו ברור׃

²⁴Då samlade sig judarna omkring honom och sade till honom: »Huru länge vill du hålla oss i ovisshet? Om du är Messias, så säg oss det öppet.»

²⁵ויען אתם ישוע הן אמרתי אליכם ולא האמנתם בי המעשים אשר אני עשה בשם אבי הם יעידו עלי׃

²⁵Jesus svarade dem: »Jag har sagt eder det, men I tron mig icke. De gärningar som jag gör i min Faders namn, de vittna om mig.

²⁶אבל אתם לא תאמינו יען לא מצאני אתם כאשר אמרתי לכם׃

²⁶Men I tron mig icke, ty I ären icke av mina får.

²⁷צאני תשמענה את קולי ואני ידעתין ואחרי תלכנה׃

²⁷Mina får lyssna till min röst, och jag känner dem, och de följa mig.

²⁸ואני אתן להן חיי עולמים ולא תאבדנה לנצח ואיש לא יחטף אתהן מידי׃

²⁸Och jag giver dem evigt liv, och de skola aldrig någonsin förgås, och ingen skall rycka dem ur min hand.

²⁹האב אשר נתנן לי גדול הוא על כל ואיש לא יחטף אתהן מיד האב׃

²⁹Min Fader, som har givit mig dem, är större än alla, och ingen kan rycka dem ur min Faders hand.

³⁰אני ואבי אחד אנחנו׃

³⁰Jag och Fadern äro ett.»

³¹אז ירימו היהודים כפעם בפעם אבנים לסקלו׃

³¹Då togo judarna åter upp stenar för att stena honom.

³²ויען אתם ישוע מעשים טובים רבים הראיתי אתכם מאת אבי על אי זה מן המעשים ההם תסקלני׃

³²Men Jesus sade till dem: »Många goda gärningar, som komma från min Fader, har jag låtit eder se. För vilken av dessa gärningar är det som I viljen stena mig?»

³³ויענו היהודים אתו לאמר על מעשה טוב לא נסקל אתך כי אם על גדפך את אלהים ועל כי אדם אתה ותעש את עצמך לאלהים׃

³³Judarna svarade honom: »Det är icke för någon god gärnings skull som vi vilja stena dig, utan därför att du hädar och gör dig själv till Gud, du som är en människa.»

³⁴ויען אתם ישוע הלא כתוב בתורתכם אני אמרתי אלהים אתם׃

³⁴Jesus svarade dem: »Det är ju så skrivet i eder lag: 'Jag har sagt att I ären gudar'.

³⁵הן קרא שם אלהים לאלה אשר היה דבר האלהים אליהם והכתוב לא יופר׃

³⁵Om han nu har kallat för gudar dem som Guds ord kom till -- och skriften kan ju icke bliva om intet --

³⁶ואיך תאמרו על אשר קדשו האב ושלחו לעולם מגדף אתה יען אמרתי בן אלהים אני׃

³⁶huru kunnen då I, på den grund att jag har sagt mig vara Guds Son, anklaga mig för hädelse, mig som Fadern har helgat och sänt i världen?

³⁷אם לא אעשה את מעשי אבי אל תאמינו לי׃

³⁷Gör jag icke min Faders gärningar, så tron mig icke.

³⁸ואם עשיתי ולא תאמינו לי האמינו נא למעשי למען תדעו ותאמינו כי בי האב ואני בו׃

³⁸Men gör jag dem, så tron gärningarna, om I än icke tron mig; då skolen I fatta och förstå att Fadern är i mig, och att jag är i Fadern.»

³⁹אז ישובו ויבקשו לתפשו וימלט מידם׃

³⁹Då ville de åter gripa honom, men han gick sin väg, undan deras händer.

⁴⁰וילך וישב אל עבר הירדן אל המקום אשר הטביל שם יוחנן בתחלה וישב שם׃

⁴⁰Sedan begav han sig åter bort till det ställe på andra sidan Jordan, där Johannes först hade döpt, och stannade kvar där.

⁴¹ויבאו אליו רבים ויאמרו הנה יוחנן לא עשה אות אבל כל אשר דבר יוחנן על האיש הזה אמת היה׃

⁴¹Och många kommo till honom. Och de sade: »Väl gjorde Johannes intet tecken, men allt vad Johannes sade om denne var sant.»

⁴²ויאמינו בו רבים במקום ההוא׃

⁴²Och många kommo där till tro på honom.