1אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃
1Därefter inföll en av judarnas högtider, och Jesus for upp till Jerusalem.
2ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית חסדא ולה חמשה אלמים׃
2Vid Fårporten i Jerusalem ligger en damm, på hebreiska kallad Betesda, och invid den finnas fem pelargångar.
3שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃
3I dessa lågo många sjuka, blinda, halta, förtvinade.
4כי מלאך ירד במועדו אל הברכה וירעש את מימיה והיה הירד ראשון אל תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל מחלה אשר דבקה בו׃
4
5ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃
5Där fanns nu en man som hade varit sjuk i trettioåtta år.
6וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃
6Då Jesus fick se denne, där han låg, och fick veta att han redan lång tid hade varit sjuk, sade han till honom: »Vill du bliva frisk?»
7ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃
7Den sjuke svarade honom: »Herre, jag har ingen som hjälper mig ned i dammen, när vattnet har kommit i rörelse; och så stiger en annan ditned före mig, medan jag ännu är på väg.»
8ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך׃
8Jesus sade till honom: »Stå upp, tag din säng och gå.»
9וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃
9Och strax blev mannen frisk och tog sin säng och gick. Men det var sabbat den dagen.
10ויאמרו היהודים אל האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את משכבך׃
10Därför sade judarna till mannen som hade blivit botad: »Det är sabbat; det är icke lovligt för dig att bära sängen.»
11ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את משכבך והתהלך׃
11Men han svarade dem: »Den som gjorde mig frisk, han sade till mig: 'Tag din säng och gå.'»
12וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את משכבך והתהלך׃
12Då frågade de honom: »Vem var den mannen som sade till dig att du skulle taga sin säng och gå?»
13והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃
13Men mannen som hade blivit botad visste icke vem det var; ty Jesus hade dragit sig undan, eftersom mycket folk var där på platsen. --
14ויהי אחרי כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא לך אל תוסיף לחטא פן תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃
14Sedan träffade Jesus honom i helgedomen och sade till honom: »Se, du har blivit frisk; synda icke härefter, på det att icke något värre må vederfaras dig.»
15וילך האיש ויגד ליהודים כי ישוע הוא אשר רפאו׃
15Mannen gick då bort och omtalade för judarna, att det var Jesus som hade gjort honom frisk.
16ועל כן רדפו היהודים את ישוע ויבקשו המיתו על כי עשה כזאת בשבת׃
16Därför förföljde nu judarna Jesus, eftersom han gjorde sådant på sabbaten.
17ויען אתם ישוע אבי פעל עד עתה וגם אנכי פעל׃
17Men han svarade dem: »Min Fader verkar ännu alltjämt; så verkar ock jag.»
18אז יוסיפו היהודים לבקש את נפשו כי מלבד אשר חלל את השבת עוד אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים׃
18Och därför stodo judarna ännu mer efter att döda honom, eftersom han icke allenast ville göra sabbaten om intet, utan ock kallade Gud sin Fader och gjorde sig själv lik Gud.
19ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמן אני אמר לכם לא יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר יראה את אביו עשה כי את אשר עשה הוא גם הבן יעשה כמהו׃
19Då talade Jesus åter och sade till dem: »Sannerligen, sannerligen säger jag eder: Sonen kan icke göra något av sig själv, utan han gör allenast vad han ser Fadern göra; ty vad han gör, det gör likaledes ock Sonen.
20כי האב אהב את הבן ומראה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יראהו למען תתמהו׃
20Ty Fadern älskar Sonen och låter honom se allt vad han själv gör; och större gärningar, än dessa äro, skall han låta honom se, så att I skolen förundra eder.
21כי כאשר האב יעיר ויחיה את המתים כן גם הבן יחיה את אשר יחפץ׃
21Ty såsom Fadern uppväcker döda och gör dem levande, så gör ock Sonen levande vilka han vill.
22כי האב לא ידין איש כי אם כל המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את הבן כאשר יכבדו את האב׃
22Icke heller dömer Fadern någon, utan all dom har han överlåtit åt Sonen,
23מי אשר לא יכבד את הבן גם את האב אשר שלחו איננו מכבד׃
23för att alla skola ära Sonen såsom de ära Faderns. Den som icke ärar Sonen, han ärar icke heller Fadern, som har sänt honom.
24אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי עבר ממות לחיים׃
24Sannerligen, sannerligen säger jag eder: Den som hör mina ord och tror honom som har sänt mig, han har evigt liv och kommer icke under någon dom, utan har övergått från döden till livet.
25אמן אמן אני אמר לכם כי תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את קול בן האלהים והשמעים חיה יחיו׃
25Sannerligen säger jag eder: Den stund kommer, jag, den är redan inne, så de döda skola höra Guds Sons röst, och de som höra den skola bliva levande.
26כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם לבן להיות לו חיים בעצמו׃
26Ty såsom Fadern har liv i sig själv, så har han ock givit åt Sonen att hava liv i sig själv.
27ואף שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן אדם הוא׃
27Och han har givit honom makt att hålla dom, eftersom han är Människoson.
28אל תתמהו על זאת כי הנה שעה באה אשר כל שכני קבר את קולו ישמעון׃
28Förundren eder icke över detta. Ty den stund kommer, då alla som äro i gravarna skola höra hans röst
29ויצאו עשי הטוב לתקומת החיים ועשי הרע לתקומת המשפט׃
29och gå ut ur dem: de som hava gjort vad gott är skola uppstå till liv, och de som hava gjort vad ont är skola uppstå till dom.
30לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשמע כן אשפט ומשפטי משפט צדק כי לא אבקש רצוני כי אם רצון האב אשר שלחני׃
30Jag kan icke göra något av mig själv. Såsom jag hör, så dömer jag; och min dom är rättvis, ty jag söker icke min vilja, utan dens vilja, som har sänt mig.
31אם אנכי מעיד עלי עדותי איננה נאמנה׃
31Om jag själv vittnar om mig, så gäller icke mitt vittnesbörd.
32יש אחר המעיד עלי וידעתי כי עדותו אשר הוא מעיד עלי נאמנה היא׃
32Men det är en annan som vittnar om mig, och jag vet att hans vittnesbörd om mig är sant.
33אתם שלחתם אל יוחנן והוא העיד על האמת׃
33I haven sänt bud till Johannes, och han har vittnat för sanningen,
34ואני אינני לקח עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון׃
34Dock, det är icke av någon människa som jag tager emot vittnesbörd om mig; men jag säger detta, för att I skolen bliva frälsta.
35הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו׃
35Han var den brinnande, skinande lampan, och för en liten stund villen I fröjdas i dess ljus.
36ואני יש לי עדות גדולה מעדות יוחנן כי המעשים אשר נתן לי אבי להשלימם המעשים האלה אשר אני עשה מעידים עלי כי האב שלחני׃
36Men jag har ett vittnesbörd om mig, som är förmer än Johannes' vittnesbörd: de gärningar som Fadern har givit mig att fullborda, just de gärningar som jag gör, de vittna om mig, att Fadern har sänt mig.
37והאב אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את קולו לא שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם׃
37Ja, Fadern, som har sänt mig, han har själv vittnat om mig. Hans röst haven I aldrig någonsin hört, ej heller haven I sett hans gestalt,
38ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו׃
38och hans ord haven I icke låtit förbliva i eder. Ty den han har sänt, honom tron I icke.
39דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם והמה המעידים עלי׃
39I rannsaken skrifterna, därför att I menen eder i dem hava evigt liv; och det är dessa som vittna om mig.
40ואתם אינכם אבים לבוא אלי להיות לכם חיים׃
40Men I viljen icke komma till mig för att få liv.
41לא אקח כבוד מבני אדם׃
41Jag tager icke emot pris av människor;
42אכן ידעתי אתכם כי אין אהבת אלהים בקרבכם׃
42men jag känner eder och vet att I icke haven Guds kärlek i eder.
43אני הנה באתי בשם אבי ולא קבלתם אתו ואם יבא אחר בשם עצמו אתו תקבלו׃
43Jag har kommit i min Faders namn, och I tagen icke emot mig; kommer en annan i sitt eget namn, honom skolen I nog mottaga.
44איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מרעהו ואת הכבוד אשר מאת האלהים היחיד לא תבקשו׃
44Huru skullen I kunna tro, I som tagen emot pris av varandra och icke söken det pris som kommer från honom som allena är Gud?
45אל תחשבו כי אנכי אטען עליכם לפני אבי משה הוא הטען עליכם אשר לו תיחלו׃
45Menen icke att det är jag som skall anklaga eder hos Fadern. Den som anklagar eder är Moses, han till vilken I sätten edert hopp.
46כי לו האמנתם למשה גם לי תאמינו כי הוא כתב עלי׃
46Trodden I Moses, så skullen I ju tro mig, ty om mig har han skrivit.
47ואם לכתביו אינכם מאמינים איכה לדברי תאמינו׃
47Men tron I icke hans skrifter, huru skolen I då kunna tro mina ord?»