¹ויהי כאשר קרבו לירושלים אל בית פגי ובית היני בהר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו׃

¹När de nu nalkades Jerusalem och voro nära Betfage och Betania vid Oljeberget, sände han åstad två av sina lärjungar

²ויאמר אליהם לכו אל הכפר אשר ממולכם והיה כבאכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם אותו התירו והביאו׃

²och sade till dem: »Gån in i byn som ligger mitt framför eder, så skolen I, strax då I kommen ditin, finna en åsnefåle stå där bunden, som ännu ingen människa har suttit på; lösen den och fören den hit.

³וכי יאמר אליכם איש למה תעשו זאת ואמרתם האדון צריך לו וברגע ישלחנו הנה׃

³Och om någon frågar eder varför I gören detta, så skolen I svara: 'Herren behöver den, men han skall strax sända den tillbaka hit.»

⁴וילכו וימצאו העיר אסור אל השער בחוץ על אם הדרך ויתירוהו׃

⁴Då gingo de åstad och funno en åsnefåle stå där bunden utanför en port vid vägen, och de löste den.

⁵ואנשים מן העמדים שם אמרו אליהם מה זאת תעשו להתיר את העיר׃

⁵Och några som stodo där bredvid sade till dem: »Vad gören I? Varför lösen I fålen?»

⁶ויאמרו אליהם כאשר צום ישוע ויניחו להם׃

⁶Men de svarade dem såsom Jesus hade bjudit. Då lät man dem vara.

⁷ויביאו את העיר אל ישוע וישליכו עליו את בגדיהם וישב עליו׃

⁷Och de förde fålen till Jesus och lade sina mantlar på den, och han satte sig upp på den.

⁸ורבים פרשו את בגדיהם על הדרך ואחרים כרתו ענפים מן העצים וישטחו על הדרך׃

⁸Och många bredde ut sina mantlar på vägen, andra åter skuro av kvistar och löv på fälten och strödde på vägen.

⁹וההלכים לפניו ואחריו צעקים לאמר הושע נא ברוך הבא בשם יהוה׃

⁹Och de som gingo före och de som följde efter ropade: »Hosianna! Välsignad vare han som kommer, i Herrens namn.

¹⁰ברוכה מלכות דוד אבינו הבאה בשם יהוה הושע נא במרומים׃

¹⁰Välsignat vare vår fader Davids rike, som nu kommer. Hosianna i höjden!»

¹¹ויבא ישוע ירושלים ואל בית המקדש וירא ויתבונן על הכל והיום רפה לערוב ויצא אל בית היני עם שנים העשר׃

¹¹Så drog han in i Jerusalem och kom in i helgedomen; och när han hade sett sig omkring överallt och det redan var sent på dagen, gick han med de tolv ut till Betania.

¹²ויהי ממחרת בצאתם מבית היני וירעב׃

¹²När de dagen därefter voro på väg tillbaka från Betania, blev han hungrig.

¹³וירא תאנה מרחוק ולא עלים ויבא לראות הימצא בה פרי ויקרב אליה ולא מצא בה כי אם עלים לבד כי לא היתה עת תאנים׃

¹³Och då han på avstånd fick se ett fikonträd som hade löv, gick han dit för att se om han till äventyrs skulle finna något därpå; men när han kom fram till det, fann han intet annat än löv, det var icke då fikonens tid.

¹⁴ויען ויאמר אליה מעתה איש אל יאכל פרי ממך עד עולם וישמעו תלמידיו׃

¹⁴Då talade han och sade till trädet: »Aldrig någonsin mer äte någon frukt av dig.» Och hans lärjungar hörde detta.

¹⁵ויבאו ירושלים ויבא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את המוכרים ואת הקונים ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃

¹⁵När de sedan kommo fram till Jerusalem, gick han in i helgedomen och begynte driva ut dem som sålde och köpte i helgedomen. Och han stötte omkull växlarnas bord och duvomånglarnas säten;

¹⁶ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש׃

¹⁶han tillstadde icke heller att man bar någonting genom helgedomen.

¹⁷וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ואתם עשיתם אתו מערת פריאים׃

¹⁷Och han undervisade dem och sade: »Det är ju skrivet: 'Mitt hus skall kallas ett bönehus för alla folk.' Men I haven gjort det till en rövarkula.»

¹⁸וישמעו הסופרים וראשי הכהנים ויתנכלו אתו להשמידו כי יראו מפניו יען אשר כל העם משתוממים על תורתו׃

¹⁸Då översteprästerna och de skriftlärde fingo höra härom, sökte de efter tillfälle att förgöra honom; ty de fruktade för honom, eftersom allt folket häpnade över hans undervisning.

¹⁹ויהי בערב ויצא אל מחוץ לעיר׃

¹⁹När det blev afton, begåvo de sig ut ur staden.

²⁰ויהי הם עברים בבקר ויראו את התאנה כי יבשה עם שרשיה׃

²⁰Men då de nu på morgonen åter gingo där fram, fingo de se fikonträdet vara förtorkat ända från roten.

²¹ויזכר פטרוס ויאמר אליו רבי הנה התאנה אשר אררתה יבשה׃

²¹Då kom Petrus ihåg vad som hade skett och sade till honom: »Rabbi, se, fikonträdet som du förbannade är förtorkat.»

²²ויען ישוע ויאמר אליהם תהי נא בכם אמונת אלהים׃

²²Jesus svarade och sade till dem: »Haven tro på Gud.

²³כי אמן אמר אני לכם כל אשר יאמר אל ההר הזה הנשא והעתק אל תוך הים ואין ספק בלבבו כי אם יאמין כי יהיה כאשר אמר כן גם יהיה לו׃

²³Sannerligen säger jag eder: Om någon säger till detta berg: 'Häv dig upp, och kasta dig i havet' och därvid icke tvivlar i sitt hjärta, utan tror att det han säger skall ske, då skall det ske honom så.

²⁴על כן אני אמר לכם כל אשר תשאלו בהתפללכם האמינו כי תקחו ויהי לכם׃

²⁴Därför säger jag eder: Allt vad I bedjen om och begären, tron att det är eder givet; och det skall ske eder så.

²⁵וכי תעמדו להתפלל תסלחו לכל איש את אשר בלבבכם עליו למען יסלח לכם אביכם שבשמים אף הוא את פשעיכם׃

²⁵Och när I stån och bedjen, så förlåten, om I haven något emot någon, för att också eder Fader, som är i himmelen, må förlåta eder edra försyndelser.»

²⁶ואתם אם לא תסלחו אף אביכם שבשמים לא יסלח לכם את פשעיכם׃

²⁷וישובו ויבאו ירושלים ויהי הוא מתהלך במקדש ויבאו אליו הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃

²⁷Så kommo de åter till Jerusalem. Och medan han gick omkring i helgedomen, kommo översteprästerna och de skriftlärde och de äldste fram till honom;

²⁸ויאמרו אליו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך את הרשות הזאת לעשות את אלה׃

²⁸och de sade till honom: »Med vad myndighet gör du detta? Och vem har givit dig myndighet att göra detta?»

²⁹ויאמר ישוע אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד ואתם השיבוני ואמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

²⁹Jesus svarade dem: »Jag vill ställa en fråga till eder; svaren mig på den, så skall ock jag säga eder med vad myndighet jag gör detta.

³⁰טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם השיבוני׃

³⁰Johannes' döpelse, var den från himmelen eller från människor? Svaren mig härpå.»

³¹ויחשבו כה וכה בקרבם לאמר אם נאמר מן השמים יאמר מדוע אפוא לא האמנתם לו׃

³¹Då överlade de med varandra och sade: »Om vi svara: 'Från himmelen', så frågar han: 'Varför trodden I honom då icke?'

³²או הנאמר מבני אדם וייראו את העם כי כלם חשבו את יוחנן לנביא באמת׃

³²Eller skola vi svara: 'Från människor'?» -- det vågade de icke av fruktan för folket, ty alla höllo före att Johannes verkligen var en profet.

³³ויענו ויאמרו אל ישוע לא ידענו ויען ישוע ויאמר אליהם אם כן גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

³³De svarade alltså Jesus och sade: »Vi veta det icke.» Då sade Jesus till dem: »Så säger icke heller jag eder med vad myndighet jag gör detta.»