¹ובאחד בשבת לפני עלות השחר באו אל הקבר ותביאינה את הסמים אשר הכינו ועמהן עוד אחרות׃

¹Kadınlar haftanın ilk günü, sabah çok erkenden, hazırlamış oldukları baharatı alıp mezara gittiler.

²וימצאו את האבן גלולה מן הקבר׃

²Taşı mezarın girişinden yuvarlanmış buldular.

³ותבאנה פנימה ולא מצאו את גוית האדון ישוע׃

³Ama içeri girince Rab İsanın cesedini bulamadılar.

⁴ויהי הנה נבכות על הדבר הזה והנה שני אנשים עמדו עליהן ולבושיהם מזהירים׃

⁴Onlar bu durum karşısında şaşırıp kalmışken, şimşek gibi parıldayan giysilere bürünmüş iki kişi yanlarında belirdi.

⁵ויפל פחד עליהן ותקדנה אפים ארצה ויאמרו אליהן מה תבקשנה את החי אצל המתים׃

⁵Korkuya kapılan kadınlar başlarını yere eğdiler. Adamlar ise onlara, ‹‹Diri olanı neden ölüler arasında arıyorsunuz?›› dediler.

⁶איננו פה כי קם זכרנה את אשר דבר אליכן בעוד היותו בגליל לאמר׃

⁶‹‹O burada yok, dirildi. Daha Celiledeyken size söylediğini anımsayın.

⁷כי צריך בן האדם להמסר לידי אנשים חטאים ולהצלב וביום השלישי קום יקום׃

⁷İnsanoğlunun günahlı insanların eline verilmesi, çarmıha gerilmesi ve üçüncü gün dirilmesi gerektiğini bildirmişti.››

⁸ותזכרנה את דבריו׃

⁸O zaman İsanın sözlerini anımsadılar.

⁹ותשבנה מן הקבר ותגדנה את כל הדברים האלה לעשתי העשר ולכל האחרים׃

⁹Mezardan dönen kadınlar bütün bunları Onbirlere ve ötekilerin hepsine bildirdiler.

¹⁰ומרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב והאחרות אשר עמהן הנה היו המדברות אל השליחים את הדברים האלה׃

¹⁰Bunları elçilere anlatanlar, Mecdelli Meryem, Yohanna, Yakupun annesi Meryem ve bunlarla birlikte bulunan öbür kadınlardı.

¹¹ויהיו דבריהן כדברי ריק בעיניהם ולא האמינו להן׃

¹¹Ne var ki, bu sözler elçilere saçma geldi ve kadınlara inanmadılar.

¹²ופטרוס קם וירץ אל הקבר וישקף ולא ראה כי אם התכריכים מנחים שם וישב למקומו משתומם על הנהיה׃

¹²Yine de, Petrus kalkıp mezara koştu. Eğilip içeri baktığında keten bezlerden başka bir şey görmedi. Olay karşısında şaşkına dönmüş bir halde oradan uzaklaştı.

¹³והנה שנים מהם היו הלכים בעצם היום הזה אל כפר הרחק מירושלים כששים ריס ושמו עמאוס׃

¹³Aynı gün öğrencilerden ikisi, Yeruşalimden altmış ok atımı uzaklıkta bulunan ve Emmaus denilen bir köye gitmekteydiler.

¹⁴והם נדברו איש אל רעהו על כל הקרות האלה׃

¹⁴Bütün bu olup bitenleri kendi aralarında konuşuyorlardı.

¹⁵ויהי בדברם ובהתוכחם יחד ויגש ישוע אף הוא וילך אתם׃

¹⁵Bunları konuşup tartışırlarken İsa yanlarına geldi ve onlarla birlikte yürümeye başladı.

¹⁶ועיניהם נאחזו ולא יכירהו׃

¹⁶Ama onların gözleri Onu tanıma gücünden yoksun bırakılmıştı.

¹⁷ויאמר אליהם מה המה הדברים האלה אשר אתם נשאים ונתנים בהם יחדו בדרך ופניכם זעפים׃

¹⁷İsa, ‹‹Yolda birbirinizle ne tartışıp duruyorsunuz?›› dedi. Üzgün bir halde, oldukları yerde durdular.

¹⁸ויען האחד אשר שמו קליופס ויאמר אליו האתה לבדך גר בירושלים ואינך ידע את הקרת בה בימים האלה׃

¹⁸Bunlardan adı Kleopas olan Ona, ‹‹Yeruşalimde bulunup da bu günlerde orada olup bitenleri bilmeyen tek yabancı sen misin?›› diye karşılık verdi.

¹⁹ויאמר אליהם ומה המה ויגידו אליו מעשה ישוע הנצרי אשר היה איש נביא גבור בפעל ובאמר לפני האלהים ולפני כל העם׃

¹⁹İsa onlara, ‹‹Hangi olup bitenleri?›› dedi. Ona, ‹‹Nasıralı İsayla ilgili olayları›› dediler. ‹‹O adam, Tanrının ve bütün halkın önünde gerek söz, gerek eylemde güçlü bir peygamberdi.

²⁰ואת אשר כהנינו הגדולים וזקנינו הסגירהו למשפט מות ויצלבהו׃

²⁰Başkâhinlerle yöneticilerimiz Onu, ölüm cezasına çarptırmak için valiye teslim ederek çarmıha gerdirdiler; oysa biz Onun, İsraili kurtaracak kişi olduğunu ummuştuk. Dahası var, bu olaylar olalı üç gün oldu ve aramızdan bazı kadınlar bizi şaşkına çevirdiler. Bu sabah erkenden mezara gittiklerinde, Onun cesedini bulamamışlar. Sonra geldiler, bir görümde, İsanın yaşamakta olduğunu bildiren melekler gördüklerini söylediler.

²¹ואנחנו חכינו כי הוא העתיד לגאל את ישראל ועתה בכל זאת היום יום שלישי מאז נעשו אלה׃

²⁴Bizimle birlikte olanlardan bazıları mezara gitmiş ve durumu, tam kadınların anlatmış olduğu gibi bulmuşlar. Ama Onu görmemişler.››

²²והנה גם נשים מקרבנו החרידנו אשר קדמו בבקר לבא לקבר׃

²⁵İsa onlara, ‹‹Sizi akılsızlar! Peygamberlerin bütün söylediklerine inanmakta ağır davranan kişiler!

²³ולא מצאו את גויתו ותבאנה ותאמרנה כי ראו גם מראה מלאכים האמרים כי הוא חי׃

²⁶Mesihin bu acıları çekmesi ve yüceliğine kavuşması gerekli değil miydi?›› dedi.

²⁴וילכו אנשים משלנו אל הקבר וימצאו כאשר אמרו הנשים ואותו לא ראו׃

²⁷Sonra Musanın ve bütün peygamberlerin yazılarından başlayarak, Kutsal Yazıların hepsinde kendisiyle ilgili olanları onlara açıkladı.

²⁵ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים׃

²⁸Gitmekte oldukları köye yaklaştıkları sırada İsa, yoluna devam edecekmiş gibi davrandı. Ama onlar, ‹‹Bizimle kal. Neredeyse akşam olacak, gün batmak üzere›› diyerek Onu zorladılar. Böylece İsa onlarla birlikte kalmak üzere içeri girdi.

²⁶הלא על המשיח היה לסבל את כל זאת ולבוא אל כבודו׃

³⁰Onlarla sofrada otururken İsa ekmek aldı, şükretti ve ekmeği bölüp onlara verdi.

²⁷ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו׃

³¹O zaman onların gözleri açıldı ve kendisini tanıdılar. İsa ise gözlerinin önünden kayboldu.

²⁸ויקרבו אל הכפר אשר הם הלכים שמה וישם פניו כהלך לו לדרכו׃

³²Onlar birbirine, ‹‹Yolda kendisi bizimle konuşurken ve Kutsal Yazıları bize açıklarken yüreklerimiz nasıl da sevinçle çarpıyordu, değil mi?›› dediler.

²⁹ויפצרו בו לאמר שבה אתנו כי עת ערב הגיע ונטה היום ויבא הביתה לשבת אתם׃

³³Kalkıp hemen Yeruşalime döndüler. Onbirleri ve onlarla birlikte olanları toplanmış buldular.

³⁰ויהי כאשר הסב עמהם ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם׃

³⁴Bunlar, ‹‹Rab gerçekten dirildi, Simuna görünmüş!›› diyorlardı.

³¹ותפקחנה עיניהם ויכירהו והוא חמק עבר מעיניהם׃

³⁵Kendileri de yolda olup bitenleri ve ekmeği böldüğü zaman İsayı nasıl tanıdıklarını anlattılar.

³²ויאמרו איש אל רעהו הלא היה בער לבבנו בקרבנו בדברו אלינו בדרך ויפתח לנו את הכתובים׃

³⁶Bunları anlatırlarken İsa gelip aralarında durdu. Onlara, ‹‹Size esenlik olsun!›› dedi.

³³ויקומו בשעה ההיא וישובו ירושלים וימצאו את עשתי העשר ואת אשר אתם נקהלים יחד׃

³⁷Ürktüler, bir hayalet gördüklerini sanarak korkuya kapıldılar.

³⁴האמרים אכן קם האדון מן המתים ונראה אל שמעון׃

³⁸İsa onlara, ‹‹Neden telaşlanıyorsunuz? Neden kuşkular doğuyor içinizde?›› dedi.

³⁵ויספרו גם הם את אשר נעשה להם בדרך ואיך הכירהו בבציעת הלחם׃

³⁹‹‹Ellerime, ayaklarıma bakın; işte benim! Dokunun da görün. Hayaletin eti kemiği olmaz, ama görüyorsunuz, benim var.››

³⁶עודם מדברים כדברים האלה והוא ישוע עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום לכם׃

⁴⁰Bunu söyledikten sonra onlara ellerini ve ayaklarını gösterdi.

³⁷והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי רוח ראו׃

⁴¹Sevinçten hâlâ inanamayan, şaşkınlık içindeki öğrencilerine, ‹‹Sizde yiyecek bir şey var mı?›› diye sordu.

³⁸ויאמר אליהם מה זה אתם נבהלים ועל מה זה מחשבות עלות בלבבכם׃

⁴²Kendisine bir parça kızarmış balık verdiler.

³⁹ראו את ידי ואת רגלי כי אנכי הוא משוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים שיש לי׃

⁴³İsa onu alıp gözlerinin önünde yedi.

⁴⁰ואחרי אמרו את זאת הראה אתם את ידיו ואת רגליו׃

⁴⁴Sonra onlara şöyle dedi: ‹‹Daha sizlerle birlikteyken, ‹Musanın Yasasında, peygamberlerin yazılarında ve Mezmurlarda benimle ilgili yazılmış olanların tümünün gerçekleşmesi gerektir› demiştim.››

⁴¹והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש לכם פה דבר אכל׃

⁴⁵Bundan sonra Kutsal Yazıları anlayabilmeleri için zihinlerini açtı.

⁴²ויתנו לפניו חלק דג צלוי ומעט צוף דבש׃

⁴⁶Onlara dedi ki, ‹‹Şöyle yazılmıştır: Mesih acı çekecek ve üçüncü gün ölümden dirilecek; günahların bağışlanması için tövbe çağrısı da Yeruşalimden başlayarak bütün uluslara Onun adıyla duyurulacak.

⁴³ויקח ויאכל לעיניהם׃

⁴⁸Sizler bu olayların tanıklarısınız.

⁴⁴ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים׃

⁴⁹Ben de Babamın vaat ettiğini size göndereceğim. Ama siz, yücelerden gelecek güçle kuşanıncaya dek kentte kalın.››

⁴⁵אז פתח את לבבם להבין את הכתובים׃

⁵⁰İsa onları kentin dışına, Beytanyanın yakınlarına kadar götürdü. Ellerini kaldırarak onları kutsadı.

⁴⁶ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה המשיח ויקום מן המתים ביום השלישי׃

⁵¹Ve onları kutsarken yanlarından ayrıldı, göğe alındı.

⁴⁷ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל הגוים החל מירושלים׃

⁵²Öğrencileri Ona tapındılar ve büyük sevinç içinde Yeruşalime döndüler.

⁴⁸ואתם עדים בזאת׃

⁵³Sürekli tapınakta bulunuyor, Tanrı'yı övüyorlardı.

⁴⁹והנני שולח עליכם את הבטחת אבי ואתם שבו בעיר ירושלים עד כי תלבשו עז ממרום׃

⁵⁰ויוליכם מחוץ לעיר עד בית היני וישא את ידיו ויברכם׃

⁵¹ויהי בברכו אתם ויפרד מאתם וינשא השמימה׃

⁵²והם השתחוו לו וישובו לירושלים בשמחה גדולה׃

⁵³ויהיו תמיד במקדש מהללים ומברכים את האלהים אמן׃